כבר תקופה ארוכה שנמאס לי מהחיים האלה! מרגישה כל כך חסרת כוחות נפשיים לעמוד על הרגליים ולגדל את האוצרות שלי - מרגישה שאושר שהיה לי לפני שנים כבר נעלם. אין לי שמחת חיים כמו שהיה אז.. החיוך הוא מזוייף לכולם רק כדי שלא יבחינו שעובר עלי דיכאון עמוק שפשוט בא לי למות!! בעלי - אין לי איך להגדיר אותו במצב הזה - כאילו כמה ששיתפתי אותו הוא מדבר איתי אבל כאילו רק לצאת מחובה . כאילו עד שאני לא אנסה להתאבד הוא לא באמת יהיה ערני !! והאמת שאני מרגישה שזה יקרה בסוף רק תמיד שרוצה לעשות לעצמי משהוא אני חושבת על הילדים שלי על הגוזלים הכי יקרים לי בעולם. אבל באיזה שהיא פינה יודעת שההורים שלי כל כך ידאגו להם לאחר שלא אהיה בין החיים יותר - חצי נחמה. רק צריכה לעזור אומץ כי לא ויתרתי על החיים ב100% קרובה לשם .. כשאהיה שם לא אהיה יותר!!