אני לבד עם שניים אחד בן שנה ושמונה ואחת בת חמישה חודשים יש בניהם שנה חודשיים וחצי אני מניקה נותנת יחס לילד השני מדברת איתו הוא גם אוהבת לשים ראש על הרגליים שלי אז אחלה לי. וגם בזמן השבת שלי ישנה הוא מקבל יחס אישי יותר. בזמן המקלחות כשהיא ערה אז היא על הריצפה או הנדנדה ואני מקלחת אותו וכשהיא מתקלחת אז הוא נמצא לידי כזה עומד מסתכל הולך לאסלה ואני או את לו לא וכו' ולפעמים סתם יוצא ומשחק בסלון. עכשיו אצלי זה קטן אצלך היא ממש גדולה היא גם ממש יכולה להיות שוטםה ולעזור לך על התינוקת זה הרבה יותר קל... ובתכלס בסופו של דבר אין מה לעשות את לא יכולה לתת לגדולה כל הזמן יחס מאמינה שגם במהלך השנים לא נתת לה כל הזמן יחס הרי עשית עוד דברים ביחד איתה... רגשות האשמה ממש מובנים ולגיטימיים השאלה היא האם את באמת לא נותנת לה יחס בכלל או שפשוט היחס התחלק לשניים ואת לא כל הזמן איתה... חשוב היא ממש גדולה בכיף אפשר לשכור לה סיפור תוך כדי הנקה או שהיא משחקת ואת מניקה או לדבר איתה וזאת מחליפה טיטול שתביא לך מגבונים וכו' ובמקלחת תביא לך סבון תצחיק את התינוק

אכן לא פשוט ומגיע עם המון ייסורי מצפון נסי להניק לידה ולשחק תוך כדי, משחקי שאלות, טריוויה, לחפש דברים בבית וכו או להקריא לה סיפור נסי למצוא זמן שבעלך עם התינוק ואת איתה, אפילו חצי שעה נותנת המון אולי מקלחת לשניהם? היא באמבטיה הגדולה והטא בקטנה תני לה לעזור לך במה שיכולה, להביא חיתול, מגבונים, מוצץ וכו כשהוא ישן תהיי איתה