בנות לצערי אני לפני גירושים וכבר מרב שנגמרו לי הכוחות לעצמי.... אין לי כח לטפל בילדים שהם היום כל החיים שלי כרגע אני לא מצליחה לעשות כלום...לא להתייחס לא לאהוב פשוט עולים לי רעיונות הזויים לשלוח אותם למשפחת אומנה שידאגו להם ואני פשוט רוצה להעלם

סיפור הלידה שלי😍 שבוע 41+3 הגעתי לביקורת באיכילוב בידיעה שאני נכנסת לזירוז הרופאה בדקה אותי, פתיחה 1, התחלנו בסטריפינג, אחרי זה המשכנו לפרופס עדכנו שאני נשארת במחלקה ממש שמחה כי באמת שדי רציתי כבר ללדת נכנסת למחלקה בערך בשעה 17:00, מוניטור תקין, מרגישה קצת התכווצויות בינתיים הכל נסבל לקראת 18:00 זה הופך להיות משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו, רק פתיחה 1 וצירים מאוד קשים, כל דקה בערך ציר כאבים של החיים מנסה לנשום לתוך הצירים אבל לא יכולה שלא לצרוח מכאבים בן זוגי הגיע לקראת 20:00, עשה לי עיסויים ומקלחת חמה אני תוך כדי בקושי יכולה לתפקד או לנשום לתוך הציר וצורחת את החיים האחות מנסה להנחות אותי אבל הכאב בלתי נסבל קיבלתי זריקת טשטוש שהייתה אמורה להרגיע אותי אבל זה לא צלח לקראת הערב בודקים פתיחה 2.5 ומעבירים אותי כבר ליולדות כי אני לא מפסיקה לצרוח גם הקאתי על כל המיטה במחלקה נכנסת לחדר הלידה, מיילדת מדהימה ללא עוררין לוקחת אפידורל, היה מאוד קשה לא לזוז עם הכאבי צירים בזמן ההזרקה אבל זה שווה את זה. כעבור כמה דקות מרגישה הקלה ולקראת ההמשך כבר לא הרגשתי שום דבר, סוף סוף יכולים ללכת לישון בשקט לקראת השעה 04:00 בודקים ומגיעים לפתיחה 6, בשעה 07:00 בבוקר בערך כבר הייתה פתיחה מלאה, מתחילים לבצע נשימות ולחיצות אפידורל באמת הציל לי את החיים הייתה לי לידה ברוך וזורמת- ההיפך הגמור מההתחלה בשעה 09:30 הגיחה לעולם איב אהובתנו 😍פשוט דבר מתוק וטהור אני שמחה שעמדתי בזה, הצוות מקסים ושהתינוקת בריאה ושלמה 💓💓💓 אני לא יודעת מה להגיד, מלבד זה שנשים זה עם פשוט חזק.

בנות אני שבוע 17 ואני מרגישה לפעמים את הדופק שלי בכל מיני אזורים בגוף (אצבע, לב,בראש) לא יודעת איך להסביר אבל פשוט זה מורגש ומרגישה שזה פתאום קופץ זה נורמלי?

הריון ראשון שבוע 8+2 ב״ה יש לי אחיין כמעט בן 3 שכל היום מתזז אותי אנחנו משחקים, רצים, קופצים יוצא שאני הרבה בתנועה בעיקר קפיצות וריצות🫣 פתאום חשבתי… אולי זה מסוכן מה שאני עושה? להתחיל להרגיע?

אחרי הלידה נתתן למיילדות לקלח את התינוק או שרק אחרי 24 שעות?

שלום בנות אני בהריון ראשון בת 24 שבוע 32+3. מאז גיל ההתבגרות אני לא בקשר טוב עם אמא שלי,קשר שידע הרבה עליות ובעיקר ירידות וככול שהזמן עובר אני מרגישה שכנראה בחיים לא נהיה בקשר טוב ושזה בסדר העיקר לכבד אותה עד כמה שאני יכולה ובהשתדלות שלי. היום יצא מצב שכתבתי לה כל מה שאני חושבת והיא פשוט בחרה לשפוט אותי ולהגיד את אישה דתייה תלמדי לכבד את ההורים שלך את תביני שאת תהיי אמא וכל פעם שיש לי ויכוח מולה היא משליכה את זה על איך שאני אהיה אמא וזה מפרק אותי כי הדבר שהכי חשוב לי בעולם לתת לילד בעז"ה כל מה שלי לא היה חיבוק,אהבה,אוזן קשבת זה בתפילות שלי כל יום והיא פשוט גומרת אותי שהיא רושמת את זה. אני כותבת את הפוסט בעיקר לפרוק ולהבין איך להתמודד מולה, כרגע באלי שחמתי תהיה איתי בכל התקופה של החדר לידה ואחרי החדר לידה כי אני והיא מאוד קשורות ואני הרבה פעמים מרגישה ממנה מה שאני לא הרגשתי מאמא שלי... מצד שני לא באלי לפגוע בכבודה של אמא שלי ושכולם ידברו על זה במשפחה מה הייתן מציעות לי לעשות?