אני לא עובדת מאז שנקלטתי עם הגדולה שלי להריון, כלומר לא עובדת 7 שנים. בהתחלה גם אמרתי שהילדים צריכים לראות את שני ההורים עובדים, אבל שיניתי את דעתי ברגע שהיא נולדה, כיוון שאני רוצה להיות שם בשבילם ולחוות איתם כל דבר. כרגע בהריון שלישי ובעזרת השם גם כך יהיה הבייבי הזה ששלוש שנים יהיה בבית ואז ילך לגן. גם מאוד חששתי ופחדתי מכל מה שהולך בגנים בגיל הרך, לכן לא שלחתי לגן עד שיודעים גם לדבר. חושבת שאת עושה החלטה נכונה בזה שאת רוצה להיות יותר עם הילדים שלך. השנים והרגעים האלה לא יחזרו והם שווים יותר מהכל.

זאת החלטה מאוד אישית ומשתנה מאדם לאדם וממשפחה למשפחה. זה שמתאים לי זה לא מה שמתאים לך. אותי גידלו על מוסר עבודה גבוה, הקריירה והפיתוח אישי מאוד חשובים וזה מה שאני רוצה ללמד את הילד שלי. אני עובדת היום 10-14 שעות ביום. יכול להיות שאעבוד קצת פחות, אבל אני בהחלט רוצה להישאר דומיננתית בעבודה שלי. זה לא סותר את העובדה שחשןב לי שלילד שלי יהיה אוכל בייתי, ואני רוצה להיות נוכחת גם בחיים של הילד שלי. אבל מי שישלם את המחיר, זה אני. אז יכול להיןת שאחזור מאוחר מהעבודה ואבשל למרות שאני עייפה או אחזור מוקדם יותר כדי להיות עם הילד ואעבוד לתוך הלילה. אבל אני לא מוכנה לוותר על עצמי.

מאוד בעד קריירה ולשלב. אנחנו גם דוגמא לילדים שלנו. אני במשרה מלאה ובכירה החל מגיל כמעט שנה של שניהם. כל עוד הם במסגרת אני בעבודה נותנת את ה-200% שלי, כשהם בבית נותנת להם את כל כולי. עבודות בית - מביאה מנקה, מקבלתעזרה גם בבישול. הילדים שלי מקבלים אותי ב-100% אבל גם לומדים על מוסר עבודה, הגשמה עצמית וכו׳.

אגב, לא לכולן מתאים להיות אמא במשרה מלאה. אני מעדיפה שיקבלו אותי ב-100% שלי ובטוב בשעות שאחרי הגן מאשר כל היום אהיה מתוסכלת חצי מהיום איתם כי לא לכולם זה מתאים