היי, בעלי אחד שמדבר עם אנשים. הוא קליל ומצחיק ואם הוא יפנה לאנשים זה תמיד יהיה בחיוך ובמשפט עוקצני ושנון ומישהו מהצד עלול לחשוב שאולי אולי הוא מתחיל עם מישהי ככה. אישית זה פחות נוח לי, דיברנו על זה הרבה והוא עושה כל מאמץ כדי לכבד אותי אבל אני ממש לא רוצה למזער את האישיות שלו ולכבות אותו. אני יודעת שזה עושה לו טוב להיות מי שהוא, הוא תמיד ככה עם גברים, נשים, ילדים וקשישים והיה ככה גם לפני שהכרנו. הוא מכבד אותי, אוהב אותי מאוד ונאמן לי ואם אני מעירה לו על משהו שטיפה היה מוגזם הוא מיד שם לב ומתקן. אנחנו מגיעים גם ממקומות אחרים, הוא פתוח וצועק וכיפי עם אנשים ואני סופר מנומסת וקשה כזאת ואף פעם לא אגלוש עם אנשים לשיחה סתמית. אני ממשפחה אירופאית והוא מרוקאי מבאר שבע (לא שאני מאמינה בעדות, רק להדגיש את הפערים) וזה בערך תמצית של מה ששונה אצלנו. דוגמא להתנהגות: עכשיו הוא דיבר איתי בטלפון כשהיה בחנות ושמעתי איך הוא ביקש מהמוכרת עזרה וזה לא היה: סליחה, את עובדת פה? (כמו שאני אשאל) אלא: וואי נכון את עובדת פה? איך רואים עלייך! את ממש רוצה לעזור לי כן? בואי בואי רגע - והמשיך כזה לדבר איתה בקליל (ככה הוא מדבר ובדיעבד זה מצחיק אבל באותה שניה זה עצבן אותי קצת😂) כמובן שהוא לא ניסה להתחיל איתה והוא באותה שניה אמר לי בטלפון - חיים שלי אני פה ליד המוכרת מה ביקשת שאני אביא לך? אני יודעת שהוא היה מתנהג ככה גם למוכר גבר חד משמעית, אבל יש לי דפקה שאני קנאית. בקיצור אני מבינה שבמצב הנתון אני זו שצריכה לעבוד על עצמי, איך מתגברים על זה?