אני אמא לצמודים לא במסגרות. בעלי עובד מהבוקר עד הלילה ואני לבד ימים שלמים. זה קשה, זה מאתגר, אין לנו כסף לעזרה מבחוץ והמשפחות גרות רחוק. כן אני בוכה, כן אני כועסת עליהם לפעמים וכן גם מרימה את הקול. אני לא אמא מושלמת אבל אני האמא הכי טובה שאני יכולה להיות ואני תמיד רוצה להשתפר. אני כותבת את זה כדי שכל אמא שמרגישה אשמה לפעמים שהיא חסרת סבלנות לילדים או מתוסכלת, עצובה או חסרת יכולת להכיל - זה אנושי. אנחנו בני אדם ומותר לנו להישבר לפעמים. נורא קל היום בעידן של הרשתות חברתיות לחשוב שלכולן אימהות באה בקלות ושכולן רגועות ומתוקתקות ושלוות כל היום. אני פה להגיד שיש גם אימהות אחרות וזה בסדר! יותר מבסדר! כל אחת לביאה ומדהימה בדרכה שלה ואל תתנו לאף אחת להגיד לכן אחרת❤️