היי חייבת לפרוק, מבקשת שלא תשפטו אותי וגם לא את בעלי. יש לנו זוגיות מהממת באמת שזכיתי בו והוא הבעל הכי מושלם שיש. אבל - אני מרגישה שבעלי זה הכספומט שלי כל פעם שאני צריכה להוציא כסף או לקנות משהו אני מספרת לו והוא מביע את דעתו שזה מיותר ושאני לא אקנה הוא בחיים לא כפה עליי לא לקנות משהו, ויש ביננו כבוד הדדי ואני מקשיבה לו כשהוא אומר לי לא לקנות אפילו שאני מאוד רוצה כי אחכ יש לי רגשות אשם שאולי אני לא באמת צריכה את זה ואולי אחכה עם זה קצת.. אני פשוט מרגישה מחוייבת לספר לו על מה בזבזתי כסף ולמה. כדי שלא ישאל שאלות כשיסתכל על החיובים באשראי. יש לנו חשבון משותף ואני אישה שהיא לא בזבזנית בחיי שאני תמיד ידעתי לחסוך מגיל קטן ולהקציב לי כסף לבזבוזים ולחיסכון. אנחנו משלמים כמעט 8 אלף משכנתא ויש הוצאות של התינוק החדש, קניות מזון, חשבונות של הבית וכו׳ עכשיו אני בחופשת לידה, אין לי עבודה לחזור אליה בגלל המלחמה וכנראה שאצטרך לחתום אבטלה ואני באמת מאז החופשת לידה הרבה בבית אני מסתובבת בקניון והוא כל הזמן עוקץ אותי ״מה הלכת לבזבז לי כסף״ הקניון זה הבית השני שלך.. עכשיו כאילו, זה מה שעושה לי טוב אני צריכה להתנצל שזה מרים לי את המצב רוח? אני לא יכולה לשבת בדיכאון כל היום בבית ופשוט בא לי להתפנק לפעמים ולקנות לי איפור, ביגוד חדש ואני מוצאת את עצמי כל הזמן עוצרת את עצמי ואומרת תחסכי תעזבי ושהוא גם לא יתעצבן.. הרבה פעמים גם קניתי דברים בלי ידיעתו במזומן.. לא סיפרתי לו כי מה שלא יודעים לא כואב אבל אני לא רוצה להסתיר ממנו.. רוב מה שאני קונה זה ביגוד לילד, דברים מהפארם וזהו.. פרקתי