בהריון , מתמודדת עם מחלה כרונית . בשם :קוליטיס . הייתי על סטראואידים חלק נכבד מזמן ההריון . עכשיו נגמלתי מהסטראואידים , והמחלה חזרה , למרות שאני מטופלת בהרבה כדורים ובטיפול מקומי . ככ קשה לי עם המצב של התלקחות המחלה , כי אני מרגישה כשזה קורה לי שאני בעצבות גדולה .כיון שאני לא רוצה לקחת טיפול ביולוגי שאם לא יהיה ברירה זה מה שאקבל . ומה שעוד יותר כואב לי שבעלי לא מבין אותי וחוץ מלנאום לי כמה אני צריכה להתנהג אחרת ולהמשיך את החיים , זה נכון ויפה , אבל תגלה גם הבנה . תגלה הזדהות עם הקושי ,ואין לי את זה . הוא ממשיך וממשיך להגיד לי כמה לא בסדר הדרך שלי ... ולכן אני יותר ויותר שוקעת בעצבות כי זה קשה לי שאין לי אוזן קשבת ואין לי כתובת להכלה רגשית . אני כותבת בדמעות והייתי ממשיכה לכתוב אך הדמעות מטשטשות לי את הראיה . ולכן אפסיק ואמשיך לבכות.. אני אשמח לכל חיבוק ממי שיכולה לתת , כי זה ממש חסר לי .