אמא איזה עצביםםם אני נסעתי עכשיו לרופא מחפשת חניה מעל חצי שעה, חורשת את כל רחובות העיר הראש שלי כבר מתפוצץ. סוף סוף מצאתי! מנסה להיכנס לא מצליחה, מנסה, מנסה, מנסה 10 דקות כבר על סף דמעות. פתאום רואה זוג , פונה אליהם בנימוס *בלשון רבים* כדי שהחמודה לא תחשוב שאני מתחילה עם בעלה (שנראה כמו הצרות שלי) ושואלת - אתם יכולים לכוון אותי להכנס לחניה? הבחור צועד לעברי ואז מסתכל עליה במבט שואל, היא עושה לו פרצוף נחרץ של ״לא!״ ומביטה עליי בבוז כאילו מה עשיתי ואז שתיהם מסתובבים והולכים. איכס איזה פטתיות. מיותר לציין שלא הצלחתי להכנס ועברו 40 דקות נוספות עד שמצאתי חניה אחרת כשאני כבר בוכה. מוסר השכל - לא יכאב לכם לעזור לאחרים. אני אישית כל הזמן אומרת לבעלי שיעזור לכל אדם ולכל אישה שהוא יכול, תמיד. זה רק גורם לי להעריך אותו יותר. מוסר השכל 2 - לא כל מי שצריכה עזרה בחניה תיקח לך את הבעל, אם כן הזוגיות שלך דפוקה ממש ואת חסרת בטחון.