מתוסכלת מאוד. בעלי נשא brca, יש לנו ילד בן עוד מעט 4 בבית, אותו עשינו בצורה טבעית וספונטנית. בזמן ההריון אחות של בעלי חלתה בסרטן וגילנו שהוא וכל האחים שלו נושאים את הגן. מרגע זה היה ברור לנו שאנחנו לא הולכים לקחת סיכון בילד הבא, במיוחד אם זאת תהיה בת כי אצל בנות זה יותר חמור. יכול לגרום לסרטן. התחלנו בטיפולי ivf pgd באיכילוב לפני כשנה וחצי, בשאיבת הביציות שאבו לי 34 ביציות, מתוכן רק 6 עוברים בריאים. מאז עשינו כבר 5 החזרות, באחת מהן החזרנו שניים, וזה לא נקלט. כלומר, נגמרו העוברים. הילד שלנו גדל והזמן עובר ותמיד אמרנו שאנחנו רוצים הפרש של עד 5 שנים בין האחים. עכשיו שהבנו שהכל היה לשווא אנחנו לא יודעים מה לעשות. אני בת 36 והשעון חול של הפוריות כבר מתקתק, מצד אחד אנחנו יודעים שאם ננסה לעשות ילד בצורה טבעית יש מצב שזה יעבוד מהר ובקלות, מצד שני אנחנו חושבים עוד פעם לשאוב ביציות ולהתחיל הכל מהתחלה אבל כל הזמן חושבים על הזמן שזה יקח ואפחד לא מבטיח לנו שום דבר. אנחנו ממש מיואשים, אני בדיכאון ובוכה הרבה, מרגישה לבד בכל זה. לא יודעת מה להחליט. האם להמשיך לנסות pgd? האם להישאר באיכילוב? האם ללכת לפרטי? האם להמשיך לבזבז זמן? או לנסות טבעי? בנות אשמח שתעזרו לי