פוסט פריקה. ביחד עשור ילדה בת שנתיים מדהימה יש לנו עבר עשיר בחוויות נחמדות קרו דברים בחיים שלי (כלכליים ומוות של אדם קרוב) שעצרו אותי קרייריסטית ילדתי לפני שנתיים את הבת המדהימה שלי אני מקבלת ומוקירה את מה שיש לי, יודעת שעוד יש לי חלומות גם אישיים וגם קרייריסטים , אבל כל דבר בטיימינג שלו. ומצידו- היום, לא מפסיק להשפיל כי אין לי קריירה למרות שאני בעבודה מסודרת ומכניסה 12k (בעלת תואר ראשון מאוניברסיטה אבל לא עוסקת בזה), אמא למופת זה הדבר היחידי שהוא יודע לומר, אבל הוא לא מפסיק להשפיל ולהאשים , הגוף כבר לא לטעמו, ההחלטות שלי, ההרגשות שלי, החרדות שלי מהמלחמה, הדיבור שלי הטונים שלי. אני אופטימית , חיובית , נראית סבבה מטופחת, מוערכת בעבודה ,יש לי חברים, נורמטיבית , אבל הוא עמוק בזה שכלום אצלי לא מספיק טוב לו, לא זוהרת כמו שהייתי, לא עונה למה שציפה. משתדלת לא לריב איתו ליד הילדה ואז הוא לוקח אותי לקצה אלף האשמות בדקה. ניסינו הכל כלום לא עוזר , שיחות כנות , אפילו יועצת זוגית לא עזרה. בבוקר ממשיכים שגרת חיים "קח את הילדה לגן, איך היה לה היום" בעיקר סביב הילדה והחיים שלו, ובניסיון לשוחח הוא מתחיל עם הביקורת שלו עלי וזה גומר אותי. אני מותשת ... ומרגישה ריקה, ממוטיבציה, ומהכל... נכון זה הרגע להפריד כוחות אבל קשה....