אני ובעלי לא המצב מזהיר כבר חודש וחצי היה פיצוץ, אבל הצלחנו להשלים למרות שמה שהוא עשה ואמר חרוט לי בלב לנצח ביקש סקס אחרי חודש שלא נגענו אחד בשניה והסכמתי שבוע לאחר מכן שוב הוא מרשה לעצמו לדבר אלי בזלזול והנה אני חושבת לעצמי "וואלה, אם ככה, הוא פשוט לא מפחד לאבד אותי" כשאתה מרשה לעצמך לדבר ככה לבן זוג שלך זה אומר שאין לך שום בעיה אם הוא יקום וילך ואני בשיא טמטומי, אחרי חודש וחצי שאני מאוד קונקרטית איתו (הוא פגע בי ממש) הרגשתי היום קצת חולה והייתי חייבת להניח את הראש על מישהו, רציתי להתפנק ניסיתי להישען על הילדים אבל הם נפנפו אותי בעלי שכב במיטה בחדר, הגעתי לשם, נשכבתי במיטה, נגעתי לו ביד ואמרתי שאני ממש לא מרגישה טוב, מרגישה בודדה וחייבת להישען על מישהו בשיא האדישות תוך כדי שהוא ממשיך להסתכל בטלפון שלו הוא אומר לי "יש פה כרית" נפגעתי קמתי ויצאתי מהחדר כעסתי על עצמי שבכלל הלכתי אליו האמת שקצת נמאס לי אדישות = חוסר אהבה מה אני עושה שם?