שבוע טוב אני הורמונלית וקצת נפגעתי מבעלי אז יצאנו להליכה אני עומדת מול המראה לפני שיוצאים ואומרת לו ״וואו ממש השמנתי… בחיים לא הייתי ככה״ (יש לציין שאני אחרי 2 לידות והשלישי בדרך, אבל אני יחסית בהתחלה ועוד לפני כבר השמנתי) והוא אומר כתגובה ״כן, כשהתחלנו לצאת לא היית ככה.״ אחרי שתיקה ארוכה ומביכה הוא מסנן ״אבל את לא שמנה.״ (תודה באמת, תגובת רחמים). בכל מקרה, עמדתי עוד כמה שניות מול המראה. ואז הוא בהכי חוסר אמפתיה ״נו את באה? מה יש לך להסתכל כלכך הרבה?״ והופ הביטחון על הרצפה. עכשיו תבינו, אני לא מאלה שמצפות שהבעל ישקר לי ויגיד כמה אני רזה וכוסית כשברור לי שאני לא. אין לי בעיה להתמודד עם האמת המרה שאני לא נראית כמו לפני 5-6 שנים. הכל טוב. אבל בעלי לא אדם שמחמיא לי, בכלל. לא אומר לי שאני יפה, שאני מושכת אותו, סקסית, משהו, כלום. לא מחמיא ולא מעיר. בכלל. וזה מתסכל. כבר היו לנו כמה שיחות על זה ופשוט מרגיש לי שהוא לא רוצה לומר לי את זה ואני לא מצליחה להבין למה הוא התחתן איתי בכלל אם אין לו משיכה אליי בכלל. ואם כן יש משיכה למה לא לומר לי בעיקר אחרי שהעלתי בפניו שזה כן חסר לי? כשאני שואלת אותו הוא מגיב שהוא חושב שאני יפה אבל זה לא ממש נחמד לשמוע את זה רק כשאני שואלת, הפסקתי לשאול כי התשובות האלה לא מרגישות אותנטיות. ועכשיו אני גם הורמונלית לקראת הריון שלישי שאלוהים יודע אחריו כמה זמן יקח לי לחזור למשקל שאני רגילה אליו ולהראות טוב שוב. פשוט מבאס שבעלי לא מבין את זה. לפני שהתחתנתי וילדתי הייתי בחורה מחוזרת ותמיד הייתי מקבלת פידבקים ואפילו קצת מבעלי כשהתחלנו לצאת. מאז משהו השתבש. יש לציין שמעבר להכל בעלי בעל מושלם וזה בעצם אחד החסרונות היחידים והמינוריים שמפריעים לי בו, אבל סתם רציתי לפרוק.