פורקת קצת 🥹 אני ובעלי נשואים שנתיים עד לפני חודשיים היינו גרים אצל ההורים שלו ביחידת דיור חדשה ומהממת ולא הסתדרנו שם בגלל התערבויות מצד המשפחה שלו בחיים האישיים שלנו וחוסר פרטיות מוחלטת. תיכננו לגור שם כמה שנים ולחסוך כסף כדי לקנות בית. בעלי לא בידיוק בעבודה קבועה ומסודרת ולא בידיוק הרגשתי שאנחנו חוסכים וסתם תקועים שם בלי להתקדם ודרשתי ממש לעזוב את הבית ואם גם ככה אנחנו לא מצליחים לחסוך לפחות שיהיה לנו פרטיות. עכשיו הוא התחיל בכלל ללמוד ואני עובדת על משכורת מינימום. בעקבות הקשיים שם החלטנו לצאת משם ולהשכיר דירה חתמנו חוזה לשנתיים וזה עושה לנו ממש נחת וטוב לזוגיות ברמה ממש מורגשת וקיצונית וזה כיף. הבעיה היא שאני לא אוהבת ולא מתחברת לבית החדש זו דירת חצי מרתף כזו גדולה ויחסית זולה ובגלל זה לקחנו אותה, שנתיים זה המון זמן להיות שם ואני לא יודעת אם זה בגלל ההריון אבל אני ממש סולדת מהמראה ומהריח שם ואני לא מסוגלת להודות בזה מרוב שכל כך רציתי לעבור מהדירה של ההורים שלו. תודה להשם מודה על כל מה שיש לי אבל החלום שלי זה כבר שנקנה דירה חדשה ויפה ומוארת אני ממש מותשת כבר ומרגישה שאני כבר לא בסדר 😩