שאלה אמיתית מהלב, יש מישהי שאוהבת את העבודה שלה ברמה של להגיע עם חיוך בבוקר? להתגעגע כשיש חופשים? אני מרגישה שאני טובה בעבודה שלי ולא סובלת או משהו כזה, פשוט בעיקר מחכה לסיים את היום. תוהה לעצמי אם הציפיות שלי לא מציאותיות בנוגע לעבודה. אני לא רוצה לנדוד כל כמה שנים בתקווה שאמצא את "האחת", אבל לא מצליחה להתחבר רגשית לשום מקום עבודה וממצה את התפקיד והמקום תוך שנה גג. לרוב כשהמעסיקים והעובדים מופתעים מהעזיבה הפתאומית. הבעיה היא בי? אני חיה בפנטזיה? אני חיה בפנטזיה?