אני משתדלת שלא לבכות לידו אבל יוצא לי לפעמים, כי אני חושבת שילד נשען על ההורים שלו ובכי מעיד על חולשה במידה מסויימת, ילדים קטנים במיוחד יכולים להילחץ מזה, כי גם אין להם ממש את היכולת להגן עלייך אבל כשילדים יותר בוגרים ומבינים אפשר להסביר להם שגם אימהות בוכות וזה בסדר גמור ואף רצוי לבכות כי זה מאוד משחרר… אני פשוט זוכרת שהייתי בגיל בערך 5 ראיתי את אמא שלי בוכה בפעם הראשונה וזה מאוד הלחיץ אותי!! עד כדי כך שזוכרת עד היום

הדבר הכי טוב זה להיות פתוח עם הילדים אבל עם פרופורציות . כמו כן כל ילד לא אותו דבר . כל אחד שונה ומיוחד . חלק רגישים ולא יכולים לשאת את זה , וחלק בוגרים ומאוד מתוקים . אני מסכימה עם זה וגם לא מסכימה במידה נורמטיבית ונכונה להראות , ונכון זה טבעי אמא גם רגישה , לאמא גם יש רגשות . ובריא להיות פתוח איתם. שוב במידה טובה . לרוב מעדיפה בכי של שמחה , אבל לא של כאב. כל בכי גם הוא שונה 🌺

ברור שזה טבעי אפשר להסביר גם למה את עצובה, זה מפתח אמפטיה ואינטליגנציה רגשית. גם כשמקריאים סיפור ויש דמות שעצובה חשוב לפתח איתם על זה שיח , למה הוא עצוב למה הוא בוכה? כמו במעשה בחמישה בלונים למשל...

אני חושבת שאם את בכיינית (לא בקטע רע, יש אנשים מאוד רגישים) חשוב למנן את החשיפה של הילדים. הבטחון של הילד נסוך בהוריו, וחשוב שהוא לא ירגיש שהוא צריך לגונן עליהם ובכך חלילה יסתיר אם יקרה לו משהו כדי לא לצער הורים רגישים. לעומת זאת, חשוב גם לבכות לפעמים מול הילדים כשיש התמודדות קשה, כדי שהם יבינו שמותר לבכות ויש מקום לכל רגש ויש התמודדויות בחיים גם לילדים וגם למבוגרים.