היי אני ובעליי חיים צמוד להורים של בעלי, והם בוחרים לעבוד הרבה ולהתאמלל במרירות שלהם בתירוץ שאין להם חיים ( העיקר שיש הרבה כסף ), אז סבבה זה שלהם לא אכפת לי, אבל חמותי הזכירה לי לא פעם שבגלל שהמשפחה שלי גרה רחוק, ואין הרבה קשר אז אני צריכה להישען עליהם, ועכשיו בימים האחרונים הילד שלי ובעלי חולים מאוד ואני נשארתי בבית וכבר מרגישה שאיבדתי את השפיות שלי, כל הבית בלגן, אוכל שבמקרר לא מתאים לימי חולי, הכביסות מצטברות כי זה נורא קשה להיות עם ילד קטן חולה שרק רוצה להיות על הידיים כל הזמן, וחמותי לא מציעה שום עזרה, לא שואלת אפילו אם אנחנו צריכים משהו, העיקר לעבוד לעבוד שחלילה לא לפספס שעה אחת של עבודה אפילו לפחות למען הנכד שלה לפחות. אני לא מבקשת ממנה כלום אף פעם ותמיד מסתדרים לבד אבל היא יורדת עליי שהמשפחה שלי לא מעורבת והיא שחיה פה מתחת לאף ואוהבת גם להתפאר בעצמה שהיא אדם ממש טוב שתמיד עוזר. סתם פורקת את ההרגשה