אני מתוסכלת😪😪 זה לא החיים שרציתי לעצמי.. לא רציתי להיות אמא בגיל 22 לא רציתי להתחייב לנישואים בגיל 21 וישר להיכנס להריון עוד לפני שהבנתי מי נגד מי😪 נכנסתי להריון בסקס הראשון שלנו בלי קונדום.. אני לא נהנת יותר זה קשה ולא כיף לקום לילה או סליחה לתכנן ללכת לישון ואיך שנכנסת למיטה הקטן מתעורר צורח ואני מבינה שאין לי סיכוי נגדו כרגע כי אני לא אשאיר אותו לצרוח את חייו בעוד אני הולכת לישון.. הדאגה והמצפון חוגגים אצלי אין יום שעובר ואני לא מתמודדת ובעלי בכלל מרגיש לי שלא שם לב להתמודדות שלי מהמשפט צריך להתמודד כשבפועל את מתמודדת עם תינוק, עם שומן של אחרי לידה שלא יכול לרדת מחוסר זמן שמצטבר במהלך השנה.. עם הרצון לצאת להשתכר ולעשות שטויות עם הרצון לישון בלי לחשוב על מה יקרה בעוד שעתיים או במקרה שלי כאמא עוד 3 דקות שצריך להכין ארוחה נוספת לקטן שאכל רק לפני 10 דקות.. עם בעל במילואים וחוסר יכולת לעשות קקי בלי שהתינוק ינדנד לך שמשהו מפריע לו.. או להתמודד עם הבחירה של ללכת לישון או לאכול משהו כי שניהם חסרים לי בחודשים האחרונים😪 פריקה אחרי חודשים של סחיבה על הלב והתמודדות בלתי נפסקת בכל יום שעובר..