"הוא פשוט מזלזל בי, ניסיתי לבקש ממנו יפה שיפסיק, ניסיתי בצעקות, ניסיתי להציב גבול אבל הזלזול נמשך! אולי הגיע הזמן שנפרד" למה אנחנו חווים רגשות שליליים כל כך בתוך המערכת הזוגית שבחרנו לעצמנו? האם בחרנו לא נכון? כדי לענות על השאלות הללו צריך להבין משהו חשוב – קיים קשר הדוק בין החוויות שאנחנו חווים במערכת הזוגית, לחוויות שנתפסו כמתסכלות בילדות שלנו. אני חס וחלילה לא טוענת שההורים שלנו אשמים בחירות שלנו, אבל אני כן טוענת שאין הורה מושלם וכולנו חווינו תסכול בשלב מסוים בילדות שלנו וכשלא ידענו להתמודד איתו פיתחנו מנגנוני התמודדות פרימיטיביים, כמו למשל בכי, כעס, הסתגרות והתעלמות מהצרכים שלנו. כדי להרגיש שלמים ואותנטיים, אנחנו מחפשים בן זוג שישלים לנו את החוסר, יתקן את התחושות שחווינו בילדות וייתן לנו את מה שלא קיבלנו מהדמויות המטפלות. אבל המוח הפרימיטיבי שלנו מחפש את המוכר ולכן למרות שאנחנו מחפשים במודע רק את התכונות החיוביות, התכונות השליליות חקוקות היטב במוח והתת מודע מושך אותנו למקום לאהבה מוכרת, או במילים אחרות – למי שיאפשר לנו אהבה פוגעת באותה המידה בה נפגענו כילדים. וזה לא הסוף... אנחנו נמשכים גם לתכונות שחסרות לנו בעצמנו, למשל מישהי מבולגנת תמשך למישהו מסודר באופן קיצוני, מישהו מוחצן ימשך למישהי מופנמת זהו שלב מאבקי הכוחות בזוגיות וכאן הבסיס לכל הריבים שלנו. אז מה עכשיו?! אחרי שגילנו שאנחנו נמשכים לדברים שדווקא נפגענו מהם, איך ממשיכים מכאן? צריך להבין כמה דברים: דבר ראשון פרידה לא פותרת את הקונפליקט, אתם רק תחליפו בני זוג ותתמודדו עם אותן בעיות עם בן הזוג החדש. מה שכן יכול לעזור מאוד הוא להיות במודעות לגבי החוויות והתסכולים שלנו בעבר אל מול בן הזוג שלנו ולראות איפה אפשר לראות דפוסים שחוזרים על עצמם. לבסוף אני רוצה להגיד לא לפחד מקונפליקטים כי הם הדבר היחיד שעוזר לכם לצמוח כבני זוג טובים.