אשמח לעידוד/ עיצה בלי שיפוטיות הריון ראשון אתמול גילינו שיש לנו בן. שבוע 25 ורק עכשיו החלטנו שאנחנו רוצים לדעת מה יש לנו.. מאוד רציתי בת. אבל מאוד. מהרבה סיבות. אני ישקר אם אני יגיד שאני לא מאוכזבת שזה בן. איך מתמודדים עם זה? מה נכון לחשוב? אף פעם לא היה לי ילד אז אני לא יודעת מזה בכלל. מאמינה שמי שכבר יש לה יודעת כמה זה לא ממש משנה וזה מיוחד לא משנה מה זה. אבל, במקום שאני נמצאת אני עדיין לא יודעת מזה התחושה של לקבל ילד לידיים ועד כמה בסופו של דבר זה ממש לא משנה.. עכשיו מה שיש לי בראש זה רק - שרציתי בת. ויש לי שמות רק של בנות. ולא מתחברת להרבה שמות של בנים.. ולזה שאני באה מבית של בנים ובעלי בא מבית של בנים וכל האחיינים שלנו הם רוב בנים וזה כבר לא מיוחד עוד בן…. וזה שאני צריכה להפיק ברית שבוע אחרי לידה… ולא יודעת איך בכלל מגיעים לארוע שבוע אחרי לידה… ועוד ארוע שלך וכו וכו… המחשבות לוקחות אותי רחוק למקומות שליליים ופתאום הרבה פחות שמחה אפילו שמחכה ומצפה לילד שלי.. ואני כולי מצפון שאני מעיזה בכלל להרגיש ככה ולחשוב ככה, כשיש לי יצור חי וניסי בבטן שלי… אשמח ממש לשמוע אתכן ולקבל עיצה/ עידוד/ הזדהות וטיפים איך להתמודד ואיך לחשוב יותר נכון ולהרגיש טוב יותר