היי בנות, רציתי לדעת איך אתן מתמודדות עם עניין המקווה ומה אתן עושות כשאתן רואות כתמים? אני לא אוהבת ללכת לרב ורוב הזמן אני מחמירה. נוצר מצב שאני טובלת אחרי שבועיים (במצב שלא רואה כתמים בשבעה נקיים) ולפעמים אפילו יותר. זה פוגע לנו ביחסי אישות ובעלי ממש מתחרפן מזה. הוא אומר שהאיסור הזה של שבועיים זה החמרה של חז"ל ומהתורה צריך לטבול מיד אחרי שנפסק הדימום ולא אחרי שבעה נקיים. הוא אומר שמבחינתו לעשות דברים אחרים ולא חדירה בשבעה נקיים(גם הוא לא כל כך רוצה חדירה בשבעה נקיים - מבין את המשמעות ומעדיף שלא) אבל הוא חייב לפרוק. אני מסבירה לו שגם זה אסור. כשהוא אומר את זה זה מתסכל אותי אפילו יותר כי בנוסף לאי קיום יחסים מורגש גם פער באמונה והקפדה על המצוות. לפעמים אנחנו לא מקיימים יחסים גם כשאנחנו מותרים בגלל עומס בעבודה, טיפול בילדים, עייפות מצטברת וכו'.. האמת שלי אין בעיה עם המצב הזה כי אני לא מאוד אוהבת סקס וזה אפילו מסתדר לי שזה ככה. מצד שני, כשהוא רואה שאין לי את החשק הזה זה עוד יותר מתסכל אותו ולפעמים אני ממש מרגישה שהוא נשבר מבפנים. זה גורם לי לתהות על ההבדלים הנפשיים והפיזיים בין גברים לנשים. אם הם צריכים את זה כמו אוויר לנשימה איך באמת נדרש מהם להתאפק כל כך הרבה זמן? קורה לכם גם? איך אתן מתמודדות? זה באמת כל כך קשה לחכות עד כדי אי רצון להקפיד על ההלכה? מה עושים מכאן?