בא לי קצת לפרוק כשהייתי בגילאי חטיבה ותיכון היו לי חברות, היינו חבורה שנפגשת כל יום וכל הזמן ביחד באמת קשר חזק אחרי הצבא כל אחת פנתה לכיוון שלה, עיר אחרת , בני זוג, עבודה וכו אני היחידה שבאמת נשאבה לחיי שגרה והיו לי בעיות עם הבן זוג אז התעסקתי הרבה בזה ולא היה לי ראש לחברות. מפה לשם התרחקנו ויש חברות שבכלל התרחקו פיזית מבחינת איזור מגורים, רחוק ממני. היום אני כבר אמא ומאוד רוצה חברה, כזאת שאפשר להפגש איתה ולדבר איתה על הכל יש לי חברה אחת מהחברות ילדות שנשארה בסביבה אבל היא מאוד מרוחקת, מדברת איתי רק כשיש שאלות בקשר למשהו.. כשאני מנסה ליזום פגישות תמיד יש לה איזה תירוץ. ויש לי עוד חברה אחת מהצבא שגרה במרכז, אבל זה בכלל לא רלוונטי כי מאוד קשה להפגש בשגרה אז בטח עכשיו במלחמה. בקיצור אני מתוסכלת ומבואסת ונמאס לי מהלבד הזה.. בוואטסאפ יש לי עם מי לדבר אבל אני רוצה פיזית פגישה.. יש את הבנות זוג של חברים של בעלי אבל זה נחמד באותה ישיבה, לא רואה אותנו בקשר מעבר לזה.. וגם האימהות בגן.. אין באמת איזשהו קשר הבן שלי לא מתחבר לילדים ברמה של להפגש אחהצ.. ( בן שנתיים) מה איתכן? יש לכן חברה קרובה?