אם לא הילדים הייתי כבר מזמן נעלמת מכל העולם, לא סופרת אף אחד כל החיים האלו סבל אחד גדול כי גם אחרי ילדות קשה, הגיע הבן אדם שחשבת שהוא כל העולם שלך, והוא באמת, רק את בשבילו כלום. הבאתם ביחד ילדים,ויתרתי על האורך חיים שהיית רגילה אליו בשביל העולם שלך, לקחת הכל על עצמך, לכבד ולהקשיב לו. ולא לבקש כלום בתמורה. הוא זילזל בך מתחילת הקשר. שיקר לך. מהצילצול החסום בטלפון מהאקסית שלו שישבתם ערב אחד וראיתם סרט . הבנת שיש להם היסטוריה גדולה. שגם גילית את זה בזכות עצמך כי את יודעת מה זה שמשקרים לך. ועד לרגעים שהוא הולך איתך ברחוב ומסתכל על אחרות.. ואת הולכת כמו מסכנה לידו, אפילו שיש לכם כבר ילדה. את אף פעם לא מקום ראשון אצלו, את תמיד מקום אחרון. הוא חושב שהוא רווק.. הוא יעזוב הכל וירוץ לחברים, לעשות סיבוב שאת אפילו לא יודעת איפה. ואין לך אמון בו, אבל את שותקת ומחייכת, ואומרת לו בסדר חיים שלי אין לך אמון כי הוא שבר לך אותו, פעם אחר פעם שהיית בודקת לו את הפייס, וגילית שהוא היה נכנס לה לקיר כנראה מתוך געגוע. והיה מחפש בחורות... ונכנס להן לתמונות. עם הזמן את מבינה שהכל היה מיותר, ולא היית צריכה לחזור אחרי שהלכת מכאן פעם אחרונה. ועכשיו שיש לך תינוקת בת חודש, וילדה בת שנה וקצת לאן תלכי? לאמא? זה הרי לא פיתרון למרות שהיא תקבל אתכן באהבה, אבל את לא מצליחה לסבול את הביקורת שלה, ומהר מאוד אתן תריבו ותחליטו לנתק קשר. כי ככה זה תמיד. אז את תשבי ותסבלי ככה. כמו תמיד. אין לך לאן לברוח. את תשארי ככה מסכנה כל החיים.