יש פה מישהי שמתמודדת או התמודדה עם דיכאון ממושך? ילדתי את בני לפני שנה וחודשיים , במהלך ההריון בערך מחודש שביעי ועד שבני היה בן חודש וחצי בערך הייתי בדיכאון והתחלתי טיפול תרופתי. הטיפול בספק אם עזר כי הרגשתי טוב יותר עם הזמן.. מאז אני לא חוזרת להיות אני, השמחת חיים שלי התפוגגה , החשק , לנשום לאכול לצאת מהבית ואם בכלל מהמיטה , להגשים את עצמי, לעבוד פשוט הפכתי למתה מהלכת. הפסקתי לפני כמה חודשים את הציפרלקס ועכשיו אני נמצאת בתקופה של לחץ אטומי, פשוט איבדתי את החשק לחיות, אם הבן שלי והמשפחה שלי לא לצידי אני לא הייתי פה מזמן. במשך ימים שלמים בוכה, בוהה , מתפללת לקדוש ברוך הוא שיעשה שיקרה לי משהו שלא אצטרך להתמודד עם הסבל הזה. דיברתי עם רב שפתח לי בספר (קבלה) הוא אמר שהוא רואה את הנטייה שלי ליפול בנפש והפציר בי להתחזק, איך??? איך לעשות את זה? דיברתי עם הרופא שלי אחזור לקחת ציפרלקס ואעשה כל שביכולתי לשוב לחיים, אני משום מה מרגישה שזה לא הולך לקרות. בבקשה תנו לי קצת אור