זה גם ממש טוב לילדים מבחינת התפתחות...תחשבי טוב עם עצמך אם את מוכנה לזה

כלב זה הרבה מאוד אחריות, אם לוקחים כלב חשוב להתחייב אליו ולא למסור אותו אחר כך כי זה עושה לכלב טראומות לכל החיים. הוא צריך יחס ואהבה וסבלנות. בנוסף, לפעמים מגלים אלרגיה לפרווה אחרי שהתינוק נולד ועובר שנה שנתיים (קרה לי בילדות, וגם לבעלי כשהיה קטן) ממליצה לחכות , תתרגלו קודם להיום הורים בפעם ראשונה תראו שאתם מוכנים נפשית להביא כלב ולאחריות שבאה עם זה ומחויבות (זה שני טיולים ביום, למלא אוכל מים, לחנך איפה מותר ואסור לו לעשות קקי, הוא יפורר את הנייר טואלט מהשירותים וחיסונים, מדי פעם לוקחים לספר וגזיזת ציפורניים, אם התלכלך בטיול-מקלחים אותו, חשוב לצחצח לו שיניים כל יום כדי למנוע לכלב דלקת חניכיים, צריך לחנך אותו, לתת לו אהבה, תקשורת ולקחת לוטרינר אם לא מרגיש טוב/קוץ ברגל וכו. כן, כלבים הם באמת חברו הטוב של האדם לדעתי! מלאים בסלחנות, נאמנות, אהבה, כנות ומכניסים ים של אור לבית וללב. אבל זו אחריות גדולה לא פחות מילד. אז כדי להבטיח שגם לכם זה יעשה טוב, גם לתינוק וגם לכלב, אולי כדאי לחכות. וממליצה לאמץ ולא לקנות כי קניה מעודדת את זה שמרבים אותם לצורך כסף.

אני אומרת לך מניסיון דרך אגב , כי אמנם גילו לי אלרגיה לפרווה אבל השאירו אותה בבית. סבלתי מהתגובות האלרגיות במשך 14 שנים אבל גם אהבתי אותה במשך 14 שנים. עד שהיא מתה. זה היה מורכב, חיבוק ואז תגובה אלרגית. ואחר כך כשגרתי עם חברה גידלתי גם פיטבולית - וזה בכלל סוג כלבים שחייב יותר אסרטיביות מהבעלים, להראות שאת בשליטה, חוסר פחד, להוציא כל יום לטיולים ארוכים ואינטנסיביים עם ריצות וכו. זה כלב יותר מאתגר במיוחד אם יש גם תינוק לטפל בו. אז גם כשתחליטו להביא כלב, תבחרו חכם את הסוג. ומבחינת כלבים גדולים- נחשבים לברדור וגולדן רטריבר הכי ידידותיים לילדים.

אבל אם הייתי בסיטואציה כזאת, כן הייתי מוסרת את הכלב (לבית טוב) אם הייתי מגלה שלילדה שלי יש אלרגיה כי זה כבר בא על חשבון בריאות הבת שלי.