היי בנות ממש קשה לי חייבת לפרוק אני שבוע 29 3 ילדים בבית ב"ה בחודש-חודשיים האחרונים ממש קשה לי עם בעלי כל הזמן רבים משלימים.. בגדול אני מרגישה כמו איזה מטרד עבורו יש לו דברים ,חברים, לא בהכרח משהו לא טוב הוא גם התחיל תואר עכשו (אנחנו חרדים , הוא בן 33 אברל והחליט לשלב תואר ואני ממש מעריכה אותו על זה) הילדים התחילו חוגים גם כי הם ממש ביקשו וזה להסיע אותם כל הזמן הלוך חזור , והלימודים שלו .. ותוך כדי התנדבות שלו בשביל מלגה .. ובסוף תכלס תחושה שהוא לא רואה אותי גם לי קשה כן? אתמול שכבתי בספה מפורקת והילדים נרדמו והיה לו איזה אירוע שהוא אמר שהוא לא הולך כי אין לו כוח אז חשבתי תוך כדי מקלחת מה לעשות טעים וקליל שנשב ויהיה לנו כיף אמרתי לו בא לך שקשוקה עם פוקצה סלט משהו בקטנה הוא אמר יאלה .. אז יצאתי התחלתי להכין ואז הוא נכנס מהחצר ואמר לא בסוף אל תכיני אני קופץ לשם (כנראה דיבר עם חבר ששיכנע אותו) הייתי די בהלם תוך כדי שהוא יוצא .. הוא יצא והתחלתי לבכות ואז כתבתי לו שזה היה ממש מגעיל.. הלכתי לישון והיום הוא מדבר איתי רגיל כאילו לא קרה כלום אמרתי לו יפה שאתה שוב מתעלם ומדבר כרגיל הוא אמר למה מה קרה שהפר את השגרה? כאילו הכי ראש קטן הכי מתעלם .. אני כותבת לו לפעמים דברים הוא לא מגיב בכלל.. זה כל כך לא יפה וזה שובר אותי עכשו אני בעבודה ואני ממש ממש בדאון .. סורי על האורך .. התעייפתי מזה זה ככה כבר המון זמן. לדעתי התחיל עוד מהמלחמה שמן הסתם גם שיבשה את הכל