מאמות יקרות אשמח לעזרה ועצה 🙏 יש לי ילד בן שנתיים ו11 חודשים. אנחנו כבר בגמילה מחיטולים. הוא עושה פיפי בלי שום בעיה אבל , קקי הוא לא מוכן לעשות בסיר/אסלה ומתאפק 3 ימים ולא עושה קקי ואז הוא מתחיל לבכות וממש כואב לו ניסיתי הכל מה אפשר לעשות ? בבקשה חייבת עזרה 🙏🙏

אם אני רוצה להוציא שמירת הריון איך עושים את זה ? למי פונים ? מציינת שאני בהריון בסיכון

גם אתן מוצאות תצמכן עד השעות האלה שותות בכח עד שיהיה 2.3 או שרק לי זה ככה חחחח

בנות יקרות ילדתי לפני יום וחצי ואני פשוט מכורה לילדה שלי אני אמא מכורה אובססיבית שרופה איך חייתי לפני הילדה שלי ???????????

הי נשים יקרות🙏 חושבת שאני צריכה לפרוק וזה נראה המקום לזה.. אתן שתמיד עוטפות ויודעות לומר שאחרים/אחרות לא תמיד ידעו לומר ברגעים לא פשוטים.. אני חלילה לא רוצה להישמע בכיינית ואני בטוחה שתמיד יש יותר גרוע ואומרת לעצמי תודה לאל שזה רק זה.. כמישהי שנשואה מ-2010 ועכשיו היא בשבוע 31 בהריון ראשון (כל השנים רציתי בזה אך פחדתי פחד מילדות מלהיות בהריון וגם ללדת) 7 שנים אני מלווה בפסיכולוגית מדהימה שעשינו עבודה מדהימה יחד.. תמיד היה לי פחד מגיל קטן גם להיות בבתי חולים ומעולם גם תודה לאל לא הייתי צריכה להגיעה עבורי לבתי חולים . עד שהתחילו מעקבים בהריון משבוע 25 בערך בגלל IUGR (עובר קטן) וככה אני מוצאת את עצמי מגיעה פעמיים בשבוע לביהח למעקב לוודא שהכל בסדר וכמובן בדיקות ושוב בדיקות. מצאתי את עצמי מתאשפזת פעם ראשונה בחיי לצורך קבלת זריקות להבשלת ריאות בפחד ובאימה גדולה במחשבה של איך לעבור את זה. עברתי יומיים באישפוז של חרדות קשות מצאתי את עצמי בוכה בלי הפסקה ורועדת כי אני לא יודעת מה יקרה בהמשך..הפחד מהלא נודע וממה שיקרה וחלילה לידה מוקדמת שחס ושלום לא אהיה בסיטואציה שתגמור אותי נפשית. אני מרגישה צורך לקבל טיפול תרופתי כבר. מה שכן חייבת לומר שהצוות היה טוב ומבין וניסה להרגיע אך לא הרגשתי שזה מספיק עבורי. מה שהיה לי קשה זה לישון פעם ראשונה בבית חולים לבד כי לא היתה אפשרות לבעל לישון איתי באותה מיטה קטנה וכמובן שבמחלקת הריון בסיכון אין שם כורסא..הרגשתי לבד חוסר שקט נפשי ורק רצון לצאת משם. מה שלא התאפשר כמובן . בגלל האישפוז נאלצתי לקבל עירוי מה שפחדתי ממנו פחד , כל הזמן אמרו לי את לא תרגישי זאת ויהיה בסדר מהרגע שהייתי עם ההכנה לעירוי ללא צורך תודה לאל לקבלת נוזלים שמן את זה למקרה ש..חרב עליי עולמי מצטערת שהכתיבה של ארוכה אני כותבת את הדברים מתוך סערת רגשות שעדין מלווה אותי. העירוי היה נוראי וחשבתי שאתרגל עליו והסתירו לי עם תחבושת כי ביקשתי לא לראות את זה.. כאב לי ממש הרגשתי חוסר אונים ושליטה על מה שקורה ומה יקרה בהמשך..ואני תוהה לעצמי איך מאיפה אמצא כוחות לעבור את הלידה בהמשך האם זה יהיה קיסרי האם זאת תהיה לידה רגילה איך אסכים שישמו לי שוב עירוי שהיד שלי נעשתה כחולה .. רואה את כל הנשים הגיבורות האלופות סביבי עם עירוי וחלקן עוברות קשיים הרבה יותר ואני מעריצה אותן על הכל. לצערי אני לא כזאת הלוואי שיכולתי להיות אחרת. אם יש לכן דרך לעודד ולומר מילה טובה אשמח לשמוע🩷 תודה שקראתן עד כה🙏

הריון שני מתי יצאה לכן הבטן? שבוע 9 מרגישה ענקית🤷‍♀️🤦‍♀️