אני ממש מבינה אותך וזה קשה אבל אולי ללכת לשם פעם אחת פעמיים גם אם זה לא להיות ליד המיטה שלה יכול להראות קצת אכפתיות ... כל מקרה לגופו והחיים ממשיכים עם כל הכאב , ולדעתי אפשר גם לנסות להתחשב בבעלך שאולי צריך אותך שם :)

תקשיבי שתלכי עם הלב שלך ומה שמרגיש לך לנכון את לא צריכה להרגיש רע מזה שאת לא מסוגלת ללכת,אצלי אני לא מסוגלת לראות בתי חולים גם כן אח שלי הקטן תמיד היה נפצע וכל כמה חודשים היינו במיון מאושפזים וכל פעם עם פתח/פצע יותר ויותר גרוע מפעם לפעם וזה הביא לחרדות ואז אמא שלי התאשפזה בגלל כאבי גב בלי הסבר ואשפזו אותה לכמה ימים וחשבתי שאני עומדת לאבד אותה כי בחיים לא הייתי במצב כזה,קיצר מיליארד חרדות שקשורות לבתי חולים(גם אחכ אבא שלי ז"ל נפטר בבית חולים אז עד היום החרדה לא עברה כן?וזה כבר שנים של לחיות עם החרדה הזאת) וממש ממש לא רוצה להתקרב לבתי חולים אבל נגיד כשהבן זוג שלי עבר ניתוח אני החלטתי בכל זאת ללכת ולנסות לעודד אותו ותאמת אגיד לך היה לי ממש קשה כולי רעדתי בדרך לבית חולים ובתוכו,נכנסתי להתקף חרדה מטורף ופספסתי את ההזדמנות לדבר איתו לפני שמכניסים אותו לניתוח אבל אחכ ראיתי אותו והייתי איתו,והיו לי חרדות אבל נרגעתי כי זה לא עניין אותי היה לי חשוב להיות שם בשבילו. ולמה אני מספרת לך את זה כדי להגיד שאת ממש ממש לא חייבת אבל גם אם תלכי אני מבטיחה לך שהחרדות האלה יהיו לך למשך אולי כמה דקות אולי שעה שעתיים ואז לא יהיה לך משנה מזה כי את תדאגי רק שלבעלך יהיה טוב

בעלי בעצמו לא נמצא שם הוא בא פעם ביומיים לשעה שעתיים, וחמותי הולכת כל יום לכמה שעות, וחצי אפילו פעם אחת לא היה, שלא לדבר שכל הנכדים שלה לא באו בכלל כי היא רק כמה ימים מאושפזת. מרגישה שזה לא פייר ש״ מכריחים ״ אותי ללכת, אחרת מקבלת פרצופים ונזיפה

הנכדים לא באו אפילו פעם אחד , בעלי הנכד היחיד מבין 8 נכדים שהגיע פעמיים