בבוקר כועסת על הבן שלי כי הוא מהשניה שמתעורר ומעיר אותי לא מפסיק לצעוק ואם אפשר באוזן שלי אז יותר טוב (כדי לקבל יחס כשאני מדברת איתו ועדיין עם עיניים עצומות) סתם, כי הוא יכול. ( בן 2.3) ולא עוזר להסביר/להתעלם/לדבר בשקט/ להעסיק במשהו כי הוא רוצה עכשיו לרוץ בבית ולצעוק ולטרוק את הדלת של החדר, סתם, לשעשוע🫣😅 ובנסיעה מהגן שלו הבייתה שומעת שיר של ריטה, הקדשה של אמא לבת שלה שנרצחה בתופת, והלב נצבט, והגרון מפתח את הגוש הזה שאת תכף דומעת. ואז אני מבטיחה לעצמי שהיום הוא יחזור ואני אנשק אותו בלי סוף ואתן לו את כל היחס שאפשר.. אבל כשהוא יחזור , כנראה שזה יחזיק אולי שעה... אחכ אמשיך להתעצבן שהאוצר שלי לא מקשיב לי, שהוא מתעלם מכל מה שמדברים ומסבירים, שהוא רק רוצה לרוץ לקפוץ לצחוק ולהשתעשע איתנו.. וזה מובן, הוא ילד, הוא פאקינג פעוט מתוק שחיכינו לו 4 שנים! העבודה היא בעיקר שלי ושלנו, כהורים. סתם פורקת כי רציתי לשתף ואין לי חברות שיבינו😄😅 אז איך אצלכן התחיל השבוע?❤️