אני בדיוק במצב שלך. הבן שלי נולד והיא הגיעה לבית חולים בטענה שחבר שלה שכנע אותה לבוא, לא הלכה לראות את הנכד שלה ועשתה לי טובה שבכלל ראתה אותי. גם כשהגעתי אליה אחרי הלידה זה אחרי הרבה חיזורים מצדי, הרגשתי שהיא לא רוצה בחברתי ובחברת הילד שלי - בקושי החזיקה אותו, לא שאלה לשלומי כל תקופת ההריון ועד עכשיו שהוא כבר כמעט בן שנה. בקיצור לא כולן נולדו להיות אמהות, אבל זה מה שיש ועם זה נחיה. חמתי מנגד היא אישה מקסימה היא מבקשת שאקרא לה אמא והיא עזרה לי המון המון בלידה שהייתי עם דיכאון ישנה עם התינוק וקנתה לו ועשתה בשבילו מעל ומעבר… את רואה איזה עולם.

תגל זה בול אמא שלי עם איזה אמירה מעוותת שהיא עשתה את שלה וגידלה ילדים וכל אחד ידאג לחיים שלו זה כל כך דפוק רואה חברות שהבית של אמא שלהן תמיד פתוח ואני צריכה להתקשר לשאול אם אני יכולה להגיע וגם אז מקבלת תירוצים שקבעה אימון או ציפורניים או משהו בסגנון סבתות שאני רואה מוציאות מהגן עוזרות כשהאמא בעבודה מכינות אוכל לקחת מקנאה

יש אמהות כאלה. אף אחת לא צריכה לשפוט אותך על זה.

בדיוק מה שאמא שלי אומרת, שהיא עשתה את שלה ושאני אחיה את החיים שלי ואסתדר לבד ושהיא לא חייבת לי כלום, כאילו הייתי איזה עול בשבילה. זה אנשים שרואים רק את עצמם, אני זוכרת שאבא שלי גידל וחינך אותי ואת אחותי, היא פשוט לא הייתה שם כאם לא קיבלתי ממנה חום ואהבה רק ריחוק, קור, עקיצות וצעקות. גם אצלי תירוצים שהיא עובדת קשה ובואי היא בבית עם חבר שלה מחפשת איך לקנות עוד בושם יקר או בגד אישה רכושנית ואגואיסטית.