רוצה לדעת שאני לא לבד🙏🏻 בהריון שבוע 26, בעלי במילואים חוזר אחת לשבוע מאוד משתדל להיות זמין ונוכח כמה שאפשר, נמצא באזור העוטף ומדי פעם נכנס לתוך עזה לכנה שעות.. מאז אני מרגישה שאיבדתי את השפיות מנסה לקחת בפרופורציות ולהודות על מה שיש, אבל עדיין לא יודעת אם זה ההורמונים ותוספת של המלחמה…מרגישה מאוד לבד למרות שברוך השם לא מובן מאליו משפחה וחברים יש, אבל מרגישה שלא באמת מישהו פנוי להקשיב או שמבין באמת.. מרגישה בתקופה האחרונה מאוד עצבנית ומשליכה עליו ולא מגיע לו, בוכה הרבה, אין לי חשק לכלום לא לדאוג לעצמי ואוכלת המון שטויות..גם אכילה רגשית וגם קניות רגשיות מתפקדת ועובדת בכל הכוח שאין מכריחה את עצמי גם לצאת מהבית למרות שזה גדול עליי הדכדוך שולט והתחושת עצבות והריקנות.. אני כן מטופלת אצל מטפלת רגשית (כבר תקופה ארוכה לפני המלחמה) ארצה לשמוע את דעתכן אם נשמע לכן שזה דיכאון או סתם תקופה כזו קשה שתחלוף, ואם יש עוד נשים שמרגישות כמוני באותה סירה 😞 הדבר היחיד שמחזיק אותי ונותן לי תקווה זה הבייבי למזלי ומרגישה שמאוד משתדלת (מאמינה שאם לא היתי בהריון כנראה הייתי מפתחת הרגלים רעים אולי של עישון ירוק או אלכוהול קצת)