הפרשה חומה בניגוב שבוע 7 תקין???? מיקודם הרגשתי שאני קצת מתאמצת אני ממש בסרטים

בנות עזרתכן, התחלתי אתמול גמילה עם הילד שלי היו אתמול הרבה פספוסים מלבד הפעמים שבהם אני אמרתי לו בוא נלך לשבת על הסיר להתפנות, היום בבוקר קם הלכנו לסיר עשה פיפי ואחר כך פעמיים הודיע לי כשיש לו פיפי והספיק להגיע לסיר! אחר כך הלכנו להורים שלי לחג ושם הכל ממש השתבש, הוא לא רצה לשבת שם על הסיר ופספס בכל הפעמים עכשיו הוא חזר הביתה ממש אנטי כזה, לא רוצה ללכת לסיר מתעצבן כשאני שואלת אותו אם יש לו פיפי אפילו עשה על עצמו פיפי בעמידה ליד הסיר רק כי התעצבן ולא רצה לשבת עליו השאלה אם זה לגיטימי שזה קורה כי יצאנו מהבית ביום השני לגמילה ? או שאני עושה משהו לא בסדר ? איפ זה ממש מאתגר אותי אני כל הזמן רק מקווה לא לעשות טעויות

תינוקת שנולדה 3.4 עכשיו בת 3.5 חודשים שוקלת 5.2 זה נחשב שצימצמה פער? כמה בד"כ שוקלים בגיל הזה?

הזמנו הפלגה עם ההורים שלי ואמא שלי שמה לב שהתאריך בדרכון שלהם עוד שניה נגמר. סגרנו כבר את ההפלגה, מה עושים? איך מזרזים את החידוש דרכון?

איזה באסה התקררתי מהמזגן הזה!! אני והבייבי שלי הוא משתעל מלא מה אפשר לעשות? אין חום

פוסט פריקה – כי כבר לא מצליחה לשמור את זה בפנים בחודשים האחרונים אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד בתוך הזוגיות שלי. זה התחיל מדברים שנראו קטנים – צפיות שלו בסטורי של בחורה מסוימת מהעבודה. בפעם הראשונה ניסיתי להתעלם, להגיד לעצמי שזה לא אישי. אבל זה חזר שוב ושוב. ואז כבר ראיתי גם לייקים, לבבות, וסקרנות מתמשכת כלפיה. הוא בכלל לא עוקב אחריה, זאת אומרת שהוא נכנס במיוחד לבדוק מה היא מעלה. ביקשתי ממנו כמה פעמים להפסיק. דיברתי איתו בצורה הכי רגועה שיכולתי, מתוך כאב אמיתי. במקום להבין אותי, הוא הפך את זה עליי. אתמול הוא שלח לי הודעה שעד עכשיו לא יוצאת לי מהראש: “כל מה שאת מתארת זה לא בגידה, את מפחיד אותך שאני צופה לה בסטורי. ומה עם זה שאנחנו עובדים יחד והיא זאת שיש לך ממנה הרבה דאגה, נמצאת במשרד באופן יום־יומי?” קראתי את זה שוב ושוב, ולא הצלחתי להבין – אם אתה יודע שזה מפריע לי, אם אתה רואה כמה אני פגועה, למה אתה ממשיך? במקום לקחת אחריות, הוא מצדיק את עצמו, כאילו הבעיה היא בי. אנחנו כבר חמש שנים יחד, יש לנו תינוק משותף, והתחלנו מאפס לבנות את המשפחה שלנו. הוא פרק ב’ שלי, ובחרתי בו מכל הלב – מתוך אמונה שנבנה משהו אמיתי ובטוח. תמיד הייתי שם בשבילו, תמכתי, חיזקתי, האמנתי. ועכשיו אני מרגישה שדווקא אחרי כל מה שעברנו, הוא פשוט לא רואה אותי יותר. אני לא יודעת אם זה נקרא בגידה או חוסר כבוד – אבל זה כן שבר את האמון שלי. זה גרם לי להרגיש קטנה, שקופה, לא חשובה. כרגע אני מתרחקת. לא מדברת איתו. מנסה לנשום, להבין מה אני באמת רוצה. אני עייפה מלהילחם לבד על משהו שצריך להיות הדדי – על כבוד, על נאמנות, על שקט בלב. אני כותבת את זה כאן כי אולי מישהי תבין אותי, אולי תראה את עצמה בין השורות. לא מחפשת רחמים – רק פורקת. כי לפעמים לכתוב את הכאב זה הצעד הראשון בדרך לרפא אותו. 💔