חייבת לפרוק… אין לי כוח, פשוט אין לי כוחות הגדולה שלי בת שנתיים וחצי והקטן בן חודש ופשוט אין לי כוחות אולי בגלל התקופה, אולי עדיין הורמונלית, חושבת כבר אולי שזה דיכאון של אחרי לידה אבל אין לי כוחות ואני בוכה מכל דבר… מובן לי שהבת שלי כנראה חווה משבר, פתאום יש עוד מישהו, היא לא לבד יותר וכל התשומת לב לא רק אליה.. היא הרבה יותר חסרת סבלנות, רגישה, עצבנית, עקשנית, בוכה והכל מהכל ואני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם זה… זה מוביל גם אותי לאותו מצב של חוסר סבלנות ועצבנות ועקשנות וממש מלחמת ראשים. בעלי עובד, חוזר בכל יום ונשכב על הספה. לא פעם ולא פעמיים וגם לפני הבייבי החדש, המשפט שלו היה שהוא צריך רגע לנוח אחרי העבודה ואחר כך הוא יעזור במה שצריך. שאני אגיד לו בדיוק מה אני צריכה, שאני אפעיל אותו.. אבל גם נמאס לי כל הזמן לבקש, להגיד במקום שיביט קצת מעבר לטלפון שלו. נמאס לי ללחוץ על כפתור ההפעלה. אין לי כוחות, נמאס לי פשוט נמאס לי…