רוצה לפרוק ולהאמין שיש עוד כמוני… כרגע נמצאת בהריון שני בשבוע מתקדם אחרי 2 הפלות והוא כל כך שונה מההריון הראשון , בהריון הראשון - כל היום מסתכלת על הקלסר הריון, מחכה לכל בדיקה , מחכה שיעבור כל יום ויום , שבוע ושבוע בשביל להתקרב ללידה , כל בדיקה בזמן שלה! וקובעת לפני, מתרגשת ומחכה לכל בעיטה של העובר כל יום הולכת לשילב מחפשת בגדים, קונה בגדים בחודש 5!!!! רק חושבת על איך הוא התלבש שנצא מהבית חולים , מחפשת בגדים בשביל להראות טוב , כל בוקר מתאפרת לפני שיוצאת מהבית ומחכה בציפיה והתרגשות.. בהריון הנוכחי - אין ציפיה, אין התרגשות, כל בדיקה עושה בדיקה ה90 שכלום לא קבוע מראש, לא מסתכלת על הקלסר ולפעמים גם הולכת לבדיקות בלעדיו , לא מעניין אותי איך אני נראת כלפי חוץ ומה חושבים , הבעיטות לפעמים מציקות לי ומעצבנות .. לא חושבת על הלידה ובאיזה מקום מפחדת שההריון יגמר מהר מידי .. ** חוויתי דיכאון אחרי לידה בהריון הראשון שהייתי מטופלת עם כדורים ופסיכולוג. לדעתן יש קשר ? למה זה ככה? זה תקין?