קרה לי גם לפני שנה עם ההורים שלי אני כל כך מבינה אותך תחושה קשה מאוד מאוד אצלנו זה התגלה בדיוק בשנה של החתונה שלי אז בכלל זה היה סיוט.. בהתחלה אני ואחים שלי היינו מעורבים בהכל וזה עשה לנו ממש רע עד שהחלטנו לקחת צעד אחורה ולתת להורים לפתור את זה בניהם הפ היום בתהליך גירושים לי מאוד קשה עם אבא שלי בגלל מה שעשה אבל מי זוקפת לו את האבא שהוא ולא את הבעל, אז כולנו נשארנו איתו בקשר ואצלנו הכל רגיל

אני הייתי סוג של מעריצה שלו פתאום הפסיק להתייחס אלינו (אני ואחים שלי) פעם היינו רק שתי אחיות היינו יוצאים לטיולים כל הזמן המינימום היה בשבת לקום בבוקר ביחד לאכול א.בוקר קצת פירות צחוקים מה לא היה תענוג אבל ב5 שנים האחרונות הוא השתנה נורא ברמה שאני כבר לא יכולה להסתכל לו בעיניים ומה שגילנו היום בכלל שבר אותי והוא אפילו לא בא לראות אותנו אחרי יותר מחודשיים

אני יכולה לשתף שבתור הבת הראשונה של ההורים שלי עברתי מלא דברים איתם. ריבים, שמחות, עצב, כעס, אהבה. ותמיד תמיד כאב לי שהם פוגעים אחד בשני. כול פעם מנסים שהאחר יקנא שהאחר ירצה ללכת, ממש כאוס לנערה ששומרת על שלושת אחייה שלא יראו את הצער הזה. אני נפגעתי מיזה נפשית מאוד, אחרי כמה שנים הכרתי את בעלי, בעלי עו"ס והמשפט שבעלי אמר שגרם לי לשחרר מהכאב היה: "את צריכה להבין שלהורים שלך יש את האהבה שלהם ואת השנאה שלהם ויחד הם הקימו משפחה שמחה למרות כול הצער שיש בהם. את לא יכולה לשנות אותם, את לא אחראית עליהם. זה החיים שלהם. את רק הבת שלהם. ועכשיו תורך ליצור את החיים שלך איך שאת תבחרי" ועד היום אני מאוד אוהבת את ההורים שלי שנתנו לי את הצער ואת האהבה שלהם ביחד. למדתי לקום מהנפילות שלהם שגרמו לי להיות בבור בלי מוצא ולהבין שהבעיות שלהם הם לא שלי כלל. אני מאוד תומכת בשניהם גם כשהם כועסים אחד על השנייה אבל לוקחת צעד אחורה כדי לא להיפגע. הם יבחרו איך להתנהל, לא אני אבחר איך שהם יתנהלו. אבל אני אהיה שם בשביל החיבוק ואהבה לתת להם. זה אולי לא קשור בכלל לסיפור שלך אבל את יכולה ללמוד מהסיפור שלך ושל ההורים שלך המון דברים. תתמכי באמא שלך אך ברגע שזה פוגע בך תני צעד קטן אחורה אם זה כואב. זאת ההמלצה שלי אליך.

וואו קשוח איך אמא שלך עם זה? היא יודעת?