זו רק דעתי כן, אבל המתח של המלחמה והחוסר נוכחות בבית יוצר מתח וריבים אצל רובנו רק המחשבה שהוא עוד שניה שוב הולך מעלה כעס שיוצא בדרכים שונות, החוסר עונים ששניכם לא שולטים בסיטואציה גם יכולה לגרום לעצבים וזה לא אומר שאתם מרוחקים דווקא שאתם מאוד רוצים להשאר אחד עם השני.

זה הגיוני. הכל מתרכז ורוצים לשתף הכל וכו לפי דעתי, שאתם ביחד, תנסי לשים את כל השלילי מאחוריך. ואם הוא מתחיל, ישר לעצור אותו. כיף לי איתך, בא לא נהרוס. לא יעזור לכעוס וכו

אני יכולה להגיד לך מנסיון אישי, שכשבעלי היה בשירות הסדיר שלו, היינו נשואים טריים והוא היה חוזר לפעמים גם פעם ב21 יום, והוא היה בתפקיד מאוד תובעני וקרבי...וכל הזמן הייתי מתגעגעת ומדמיינת כשהוא יחזור והכל יהיה מושלם וכשהוא היה חוזר הייתי ככ עמוסה בדברים שעברתי במשך הזמן שהוא לא היה, בגעגוע, תסכול, פחד, התרגשות, שהיה לנו קטע שהיינו רבים ולא מדברים לפעמים סופש שהוא נמצא! עד שבאיזה שהוא שלב פתחנו את הנושא, והבנו שכל אחד מגיע עם הרבה ציפיות מהמרחק, שיכילו אותו, שיעטפו אותו...וזה מתנגש לפעמים במציאות המאוד מציאותית ולא דמיונית ולקוחה מסרט של דיסני. והתאמצנו ממש מאותה שיחה שכשהוא חוזר לבוא עם קצת פחות ציפיות, ולנסות לפטור את התסכול מהר..כדי שיישאר לנו זמן לביחד