כמה זה מעצבןןןן מכירות את הסיטואציות האלה שלכל מקום שאתן הולכות הדיבור הוא על ההריון/לידה/אחרי לידה וכו,? איך זה מעצבן שאת אומרת את דעתך על משהו שאת רוצה לעשות אחרי הלידה ומישהי חייבת להגיד "אחרי הלידה לא יהיה לך כח/לא תרצי/לא תוכלי" והכי אהוב עליי הצחוק המתנשא שמלווה ב.."תדברי איתי אחרי הלידה". ואני לא מדברת על זה שאני אומרת שבא לי בנג'י, סתם דברים מפגרים כמו להמשיך לראות סדרה שאני אוהבת/ללכת לפדיקור לחצי שעה/מספרה..- מי אמר שהחיים שלי נגמרים?! אה, או "תשכחי מבעלך את תרצי רק את הילד ובעלך לא יעניין אותך" ועוד משהו מציק- הדברים הקודמים באים מנשים שכבר ילדו אבללל הכי מעצבןן אלה שלא ילדו אבל חברות שלהן/אחיות כן וחושבות שגילו את אמריקה רק על סמך הנסיון של המכרות שלהן ומסתכלות עלייך במבט של "איך את מעזההההההה להתנגד לדעה הרבת נסיון שלי" סתם לדוגמא אני אומרת שאני רוצה ללא הפרדה בביהח, והחברה אומרת "מה פתאוםםם!!!! את לא תוכלי. ספיר מדי פעם שמה בתינוקיה כי היה לה קשה" ותמיד במצבים כאלה אני סותמת כי הן לא עושות את זה מרוע ולא בא לי לריב עם אף אחת, ברגע האמת אני אקשיב אך ורק לעצמי אבל זה עדיין מעצבן. ככ הרבה עצות/כפיות מסביב- אני בחיים לא עשיתי ככה לחברות בהריון, תמיד כיבדתי את הדעה שלהן!