מרגישה חרא שזה הבעיות שלי ושאני עוד מתלוננת כי יש הרבה יותר גרוע, מלחמה מן הסתם ומעבר.. והלוואי שזה יישאר הבעיות שלי אבל מרגישה שחייבת לפרוק. בעלי בעל טוב, גבר טוב, מצליח בעבודה, מצליח עם חברים ואנשים, מאוד אהוב ועם זאת גם צנוע, חכם, אינטליגנט, אבא טוב, עוזר בבית (כשאני מבקשת רק אבל לרוב עושה מה שמבקשת ולרוב לא מבקשת כמעט, גם בטיפול בתינוק הרוב עליי אבל נגיד..) באמת אבא טוב אבל. הדבר היחיד שמפריע, אין סקס. כבר 3 או 4 חודשים, עוד מלפני המלחמה ואם היה אז אולי פעם אחת ב3 חודשים. אם אני לא יוזמת, לרוב אין! וככה היה עוד מלפני הנישואים, לרוב אני הייתי יוזמת, וגם אם אין סקס פשוט אין נשיקות אלא רק נשיקות של ביי, כמו של ציפור נשיקה הכי יבשה שיש ! כבר הערתי מלאאאאאאאאאאאאאא פעמים, תמיד היה מחזיק לחודשיים שקצת היה מעלה את התדירות וזהו. חזרה ליוזמה ממני וזהו. כבר את האמת זה מביא אותי למצב שלא בא לי כבר ליזום, לא בא לי, לא נמשכת כבר כי אם לא רוצה אז לא בכוח, גם התחלתי מקום עבודה חדש לאחרונה ופשוט מפנטזת שם כל יום כל היום על איזה מישהו שבהתחלה היה איזה קליק בעיניים, מן הסתם בחיים לא אבגוד אבל לא יכולה לברוח מהפנטזיות עליו, כאילו גם מתבאסת שהוא לא מתחיל איתי, יודע שאני נשואה עם תינוק אז אפשר להבין וגם אם היה מתחיל פשוט הייתי מורידה לרמת ידידים וזהו. אבל כאילו כן בא לי שיתחיל איתי, בראש שלי מזמן כבר עשינו את זה זה די גם תוקע את היחסי עבודה כי אני מתפדחת להסתכל עליו אפילו כמו ילדה בת 16 אחרי כל מה שפנטזתי עליו. גם מרגישה פתטית, כמו אישה חרמנית מתוסכלת מחוסר סקס שמפנטזת על צעיר ממנה בעבודה. לא יודעת איך הגעתי למצב כזה. אני בחיים לא אבגוד אבל החוסר סקס הזה והמשיכה וההרגשה שמישהו חושק בי חסר לי ! אני עדיין נראית טוב גם אחרי הלידה ולדעתי אם אותו אחד לא היה יודע שאני נשואה מזמן היה מתחיל כי בהתחלה הוא כן ניסה אבל כנראה מאז שהבין שאני נשואה כבר לא מדבר איתי. אין פואנטה, סתם לפרוק. לא אבגוד אבל ממש בא לי עליו, לא אפרק את הנישואים ואת הבית עבור זה, אבל זה חסר. מאוד. מבעלי כבר לא מצפה לסקס, הוא פשוט לא גבר עם צרכים כאלה יותר מידי, הוא יכול בכיף להעביר חצי שנה בלי סקס והכל סבבה. מתסכל.