פורקת ומשתפת. זו לא באמת שאלה. היום החלטתי שאני לא מעבירה או שותקת יותר. היום הבנתי שבעלי לא מכבד אותי בכך שהוא לא מכבד את הסובבים אותי. אני תומכת בו כמעע בהכל. סלחתי על הגרוע מכל. תמכתי, הרמתי, הייתי שם בשבילו. אבל כבוד זה קו אדום. ואני איפשרתי להפקרות הזו להימשך יותר מידי זמן. הוא מביך אותי בפני משפחה וחברים בכך שהוא פתאום מתפרץ אם אנשים לא מתנהגים בהתאם לציפיות שלו. מי אתה בכלל? באיזה קטע אתה יוצא על אנשים? אם אתה לא מכבד אנשים שסביבי אתה לא מכבד אותי נקודה. כי מה שקורה זה שאנשים מתרחקים ממני בגללו ואני לא מאשימה אותם. או שהמשפחה שלי קובעת משהו והןא לא רוצה להגיע. עד עכשיו זרמתי אבל זה מתפרש מהצד שלהם כחוסר כבוד, ובצדק. איך אני יכולה לגבות התנהגות כזאת? לא מוכנה לעשות מעצמי צחוק. הוא לא תינוק. שישלוט בעצמו. גם אני צד במערכת יחסים הזו. לא מוכנה יותר לספוג התנהגות כזאת. אז מה אם יש לך חרדה חברתית. גם לי יש ואני עדיין יודעת איך להתנהג כי אני לא בת 6. איך הוא היה מרגיש אם הייתי מביכה אנשים שחשובים לו? זה לצערי הולך לכיוון גירושין. עם כל הקושי והאהבה.