בעלי פשוט חסר אמפטיה, אני נמצאת כל היום על הילדה שלנו והוא לא מבין את הקושי, אני מספרת לו שלא הצלחתי להרדים אותה ולא הספקתי לאכול כלום או שישר אחרי שהנחתי אותה במיטה התעוררה כבר 3 פעמים שזה מתסכל אותי והוא פשוט אומר "איזה באסה" , אדיש ממש, מדבר איתי על דברים אחרים, פשוט אפססס הבנה לקושי שלי פה להיות איתה בבית ואז גם כשבא לא עוזר לי רק יושב בטלפון ובמקרה הטוב מנענע קצת את העגלה. אני מרגישה ממש לבד , לא משנה כמה אני מסבירה את הקושי אני מרגישה כבר בכיינית אבל את מי יש לי לשתף? זה פאקינג אבא שלה, אם הוא לא יבין מי יבין , אוף באמת שכאילו הבאתי את הילדה מתרומת זרע, מרגישה אפס שותפות ואפס הבנה וזה לא נראה שהולך להשתנות. אני מבינה למה זוגות מתגרשים אחרי הילד הראשון. מפחדת שהנישואים שלנו בדרך למטה