אני לא מסוגלת יותר לשאת את הפחד והעצב ... לא מסוגלת להכיל כל כך הרבה שכול .. כל פעם שומעת על מישהו קרוב שאיבד את הילד שלו במלחמה הארורה הזו.. אני מפחדת כמו שלא פחדתי בחיים שלי. אני לא ישנה בלילות ופתאום מגיעה עוד בשורה עצובה שמחליפה את הפחד בעצב ויאוש. סערת רגשות הזויה. רק לפני 8 חודשים הבאתי את הגוזל שלי הדבר הכי יקר לי לעולם והיום שאלתי את בעלי למה בעצם? לאיזה עולם הבאתי אותו.. אני אמא שמרוב פחד לא מסוגלת לשמוע את הילד בוכה.. כי אני לא מסוגלת לשאת.. אני אמא שלא מחייכת מאז שהכל התחיל כי עסוקה בעצב של הקרובים שלי שאיבדו את יקריהם.. אני אמא שחושבת כל הזמן איך מתגוננים.. אני אמא שהכי מרגיעה אותה זה הסיגריה בחוץ אבל כשאני יוצאת אני מביטה על כפר ערבי כי אני מתגוררת ביו"ש ושואלת את עצמי אם זה נכון שאני בחוץ כי אולי משהו פתאום יקרה.. בא לי את החיים שלי חזרה. אני בקריסה.