וואו מאיפה להתחיל.. אני כל חיי רק חיכיתי להיות אמא, ילדתי לפני חודשיים וחצי ונולד לי תינוק מתוק שאני מאוד אוהבת. אבל אני שמה לב שמאז שהוא נולד מרגישה קצת מועקה מרגישה שאני רוצה את החיים של לפני הלידנ. מאז שהוא נולד אני ובעלי רבים בלי הפסקה, וכל ריב מקבל כובד אחר מריבים שהיו לפני הלידה. היה גם פיצוץ מטורף בין המשפחות שבגללו כמעט התגרשנו. ולא כייף לי בחופשת לידה פשוט לא כייף. בחודשים האחרונים של ההריון, היה לי ככ כייף אני ובעלי היינו נרגשים ומצפים לילד, כמה חלמנו שהילד יעשה לנו רק טוב כמה רצינו את זה היינו ממש ללא דאגות נהנים מהחיים, הלכנו לישון מתי שרצינו מחובקים ומאושרים. והיום זה לא ככה. אני לא אשקר שעכשיו המצב שלנו הרבה יותר טוב והתחלנו להתרגל לחיים בתור הורים. אבל, אני שמה לב שלי יש עצבות וריקנות, ולא לא חושבת שזה דיכאון אחרי לידה כי אני אוכלת טוב ואין לי רצון להיות כל היום במיטה ועדיין יש לי רגעים כייפים. אבל, אני ככ מתגעגעת לתקופה של הלפני הלידה. ומיום ליום אני מתחילה להבין למה אני מרגישה ככה ריקנית, זה כי לקראת הלידה אני ובעלי ככ ציפינו והיה לנו ריגוש בפתח שאין להשוות אותו לשום ריגוש אחר. והנה הילד נולד ואין כבר למה לצפות ואין שום ריגוש והכל יותר קשה הזוגיות, השינה, הכל סוגר עליי ומכביד עליי. יש מישהי שגם חוותה משהו כזה ? או שיכול להיות שזה דיכאון אחרי לידה ? למרות שלא ניראלי כי זה כן נראה שזה הולך ומשתפר אבל הריקנות אוף 😔