אני מרגישה ממש לא בסדר עם מה שאני הולכת לכתוב, עכשיו ברור שהתשובה אמורה להיות ''זו הלידה שלך ותעשי מה שנוח לך'', אבל החיים יותר מורכבים מזה..ויש אנשים מאחורי זה ובאמת שהדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע. אני בחודש שביעי ומתחילים לחשוב על הלידה.. בעקרון במצב המושלם הייתי רוצה שרק בעלי יהיה איתי בחדר לידה, הוא מכיר אותי מכל כיוון, יודע מה לומר לי ומתי ואני גם מרגישה איתו הכי נוח. מצד שני אני יודעת שאמא שלי רוצה גם להיות איתי בחדר לידה, ובאיזשהו מקום אני יודעת שאני ברת מזל בכלל שיש לי את האופציה הזו, אבל אני ממש מפחדת שלא אוכל להרגיש לגמרי טבעי לידה, גם כי עם כל זה שהיא אמא שלי היא לא ראתה אותי ערומה ובמצב כזה ולפעמים אני יודעת שקשה לה להתמודד עם כאב שלי או של אחים שלי והיא מתעלפת (ואני מפחדת שזה יוסיף לי לחץ לראות שהיא בסדר במקום לעשות עבודה בראש לגבי משימת הלידה). עוד דבר היא מהממת ומדהימה אבל אני לפעמים קצת בראש אחד ממנה, קצת יותר טבעי אולי לידה על הצד וכאלה ואני מפחדת שהיא תשפוט אותי או תוריד אותי מהרעיון כי לפעמים יש לה מה לומר על אורך החיים שלי בין אם לפעמים נגיד אני נמנעת מבשר או דברים קטנים בסגנון הזה ולא בא לי. אני מרגישה ממש רע שאני אקח לה את החוויה של להיות חלק ואולי לא לממש את הרצון לעזור, אבל מצד שני אני מפחדת שזה יפגע לי בריכוז בסיטואציה. נגיד במקווה בחתונה לא רציתי שהיא תכנס והיא באמת נכנסה רק אחרי זה שהייתי בחדר התארגנות והיא בכתה והתרגשה אבל לא בא לי שזה יהיה ברגע המאני טיים, אלא רק אחרי אני לא בנויה להתמודד עם זה תוך כדי... אוף