לא פדיחה בכלל נתחיל מיזה להסביר לו שאסור את רק מחמירה את המצב שלא ישב בעגלה אין בעייה שילך לידך לאפשר לו. משטח על הריצפה את יורדת לגובה העניים שלו ואפילו יושבת איתו על הריצפה עם צריך ומוצאים את הפיתרון ולחבק להכיל ולהגיד שאת כאן תוך כדי להגיד לו את הרגשות שהוא מרגיש נגיד אני יודעת שאתה כועס כי רצית את המכונית אני מבינה אותך איך אפשר לעזור לך רוצה אולי חיבוק?! נגיד ואמר וכן מעולה נגיד ולא רוצה שנילך לקנות משהו אחר( שני אופציות אחרות) או דוגמא אחרת אני כאן עד שאתה נרגע אפשר להמשיך ללכת לטיל או שאתה רוצה שנילך למלון? תמיד תמיד לתת אופציה חלופית ותיווך של מה אפשר ושאת כאן בשבילו וזה בסדר גמור

ילד בגיל שנתיים לא יודע לווסת את עצמו הוא צריך עזרה ואת צריכה להיות שם בשבילו כדי לעזור לו לסיכום 1גובה העניים 2להגיד לו שאת איתו 3להסביר לו מה הוא מרגיש 4זה כבר לשיקולך השני האופציות רוווח מול רווח/ רווח מול הפסד ועם הוא צורח תדברי את בלחש והוא לא מפונק הוא ילד וככה הם מתנהגים

הוא לא מפונק, הוא בן שנתיים והוא רוצה להיות עצמאי ולנסות הכל לבד ומכאן הרתיעה מלשבת בעגלה, למצוא פתרונות יצירתיים, לשמור את ה״לא״ לכשבאמת חייב לא ולא על כל דבר , מה שנקרא לבחור מלחמות ;)