בעלי לא נמשך אלי אחרי לידה אני בהלם מעצמי שאני כותבת את זה אפילו קודם כל זה לא לידה ראשונה...אלא רביעית!! אמנם עברו 5 שנים מפעם קודמת אבל ממש לא זכרתי את זה ככה... הפעם היה לנו הריון מלא מלא בתשוקה כמוה אני גם לא זוכרת באף הריון... עד לרגע אחרון ממש כשממש לא יכולתי לזוז והיה לי עובר ענק ענק במשקל ענק - לא עניין אותו כלום והוא נמשך לכל מגע הכי קל שלי, אפילו שלא יכולתי כבר לעשות כלום חוץ מלשכב כמו מפגרת....עדיין הטרפתי אותו . אפילו בלידה עצמה הוא כל הזמן רק רצה לנשק והיה נראה שממש בא לו עלי ..(עד שהיה אסור כי אנחנו דתיים) גם אחרי הלידה ממש הוא כל הזמן אמר איך הוא מחכה לחבק אותי ובסהכ הביע כל הזמן רגש חם ואוהב וכמה (עם סגול) (כאמור אנחנו דתיים אז אחרי הלידה היינו אסורים) ואז עבר קצת הזמן מהלידה ...ופתאום הרגשתי שהזוגיות שלנו חווה משבר.. זה קשור להרבה דברים - עייפות, לילות ללא שינה בגלל הקטנה, מלחמה שעשתה רע למצב רוח, שיעמום בעקבות המלחמה שאי אפשר לעשות כלום...וגם שאולי כל ההתרגשות והציפיה מסוף ההריון ומהלידה התפוגגו וזה גרם לכל מיני בעיות זוגיות רגילות לצוף (שלא היו שם הרבה זמן) כל מיני ויכוחים על חינוך ילדים וכדומה...דברים שבשגרה. ואז סוף סוף אחרי חודש בדיוק מהלידה הלכתי לטבול...ורבנו פיצוצים יום לפני וגם ביום הזה 😓 והלכנו לישון בלי כלום. אפילו שחיכינו לזה חודש שלם. בבוקר למחרת הוא העיר אותי עם חיבוק ונשיקות והכל...והתפייסנו. אבל עדיין לא עשינו כלום כי לא שזה יהיה ככה מפיוס שמגיע מתוך שינה. רציתי את החיזור (מה שלא היה כל היום לפני כי רבנו כאמור) ואז תוך כדי שהתחבקנו בבוקר הוא אמר לי - אל תדאגי אנחנו לא נשכב עד שהפצע שלך למטה יתרפא. רק חיכיתי לחבק אותך... אז אמרתי לו - הכל היתרפא מזמן. (היה לי קצת תפרים בלידה) הוא אמר - את בטוחה? איך כזה מהר, לא יכול להיות..הכל טוב אני יכול לחכות לא בוער לי כלום. בקיצור אמרתי לו שאין צורך..אבל קצת נעלבתי... מצד אחד חשבתי - וואלה איזה גבר, לא רואה אותי בתור אוביקט מיני אלא מכבד וכו... מצד שני אני רוצה לראות אותו תשוקתי אלי ברמה שלא יכול להתאפק...אני רוצה להרגיש שווה ומושכת, לא מישהי שרק רוצים לחבק. תודו שקצת מעליב, במיוחד אחרי לידה שגם ככה הביטחון לא בשיא.. ואז במהלך היום גם לא ראיתי שהוא מנסה יותר מידי להתקרב...פה ושם נתן נשיקהס חיבק אבל לא דיבר בכלל על מין. הגיעה הלילה והיא בכתה מלא ואז אמרתי לו שאני ילך להרגיע אותה בחוץ שיוכל ללכת לישון, אז שאלתי אותו אם להעיר אותו כשהיא נרדמת והוא ענה לי - תנסי תראי איך אני מגיב, אולי אני פשוט יהיה עייף מידי אז לא כדאי.. בקיצור נתן לי להבין שוואלה לא להעיר אותו... למחרת לא תאמינו - אותו סיפור...היה עסוק כל היום ואז הילדים ואז בלילה בכתה והוא היה עייף וכו.. טוב היום זה היה כבר היום הרביעי אחרי הטבילה (טבלתי בשני בלילה)...הייתי בטוחה שוואלה היום זה. חייב לקרות. זה לא סתם טבילה אלא אחרי חודש שלם שלא נגענו. ותנחשו מה? איכשהו בערב רבנו שוב...😭 כעסתי על הילד והוא בלי להבין מה היה בא והתערב לטובתו בצורה שהרגשתי שקצת השפילה אותי מול הילד ואז בכיתי ..והוא פשוט אמר שהוא עייף ואני מעייפת אותו והלך לישון!! ואז כמה דקות לפני שנרדם הוא כתב לי בווטצאפ - בואי לחדר. אמרתי לו שאני מרגישה שלא היה פה אפילו לא ניסיון חיזור הכי קל מאז שטבלתי ומתסכל אותי לבוא ופשוט להכנס ככה למיטה, ושאני רוצה שנצא קצת.. הוא אמר - אני עייף סורי, לילה טוב. וזהו נשארתי בלי מילים. מי שחושבת שאולי הוא מענג את עצמו בדרכים אחרות - אז אני יודעת שלא. יש לו טלפון כשר ואני יודעת תמיד איפה הוא ותמיד מחוץ לבית יש לנו שיחות וידאו ובכלל הוא לא צופה בסרטים ולא מדבר עם בנות והוא גבר מאוד מאוד שמור. שאלתי אותו איך זה יכול להיות שהוא ככה למעלה מחודש אז הוא ענה לי שכתוב בגמרא "איבר קטן לו לאדם, משביעו רעב ומרעיבו שבע" (משהו כזה...) שמי שלא מתעסק בזה אז גם לא צריך את זה. חייבת לומר שבחיי הנישואין שלנו (10 שנים) תמיד היה תפקוד ממש גבוה והמין ביננו ממש ממש טוב ובלי שום בעיות.. משהו בתשובה שלו וגם בזה שהוא אמר שהוא יחכה עד שיתרפא לו...ממש מוזר לי ומעליב אותי הגעתי למסקנה שהוא פשוט לא נמשך אלי! בחיים לא קרה שעבר אפילו לילה אחד מאז שטבלתי...תמיד הוא חרמן עלי אפילו לפני הטבילה ולא יכול לחכות בקושי מה קרה הפעם?? עבר אשכרה 4 לילות והבן אדם "עייף" נראה שכל פעם שהילדה בכתה הוא עף על התירוץ הזה וברח לישון אפילו לא ניסה לחכות... אוף אני מתוסכלת ברמות. מרגישה פח אשפה בחיים לא הרגשתי ככ לא מושכת. בשבת אנחנו מוזמנים להורים שלו ושם בטח לא יהיה לנו זמן וחשק 😭 סליחה שזה היה ארוך תודה למי שקראה עד פה