אני כ"כ מבינה שלי בן 9 חודשים ועושה לי גם ככה הבנתי שיש איזשהו משבר בגיל הזה

אין מישהו לידך שיכול להחליף אותך או לעזור לך? נשמע לא פשוט באמת, אם את ככה איתה כל היום ולא היה לך זמן לעצמך שנייה

ב9 חודשים יש חרדת נטישה. זו באמת הייתה התקופה הכי קשה עם הילדה שלי, והיו לה גזים רצחניים. זו הייתה תקופה שהיא לא הייתה מוכנה שאתרחק בכלל, לא הייתה מוכנה להיות לבד עם האבא וקמה כל מחזור שינה (45 דק). במשך חודש לא ישנתי יותר מ40 דק רצוף. את לא מתארת לעצמך איזה זומבי הייתי. מה עשיתי? קודם כל זכרתי שזו תקופה. זה עובר. דבר שני קראתי עצות איך לעזור לה. חפשי בגוגל חרדת נטישה. זה המון משחקי קוקו, ללכת לחדר אחר תוך שאת מדברת איתה וחוזרת כדי שתדע שאת שם ולא נעלמת. ישנתי איתה כל זמן שהיא ישנה. הבית היה הפוך, וזה לא עניין אותי. הבריאות והשפיות שלי יותר חשובים. ישנו שינה משותפת, אז היא קמה ויכלתי להחזיר אותה לישון בשכיבה. היא ינקה בשכיבה ולא הייתה צריכה להעיר אותי בשביל זה. תהיי חזקה. זה יעבור.