אני עייפה מהשגרה ההזויה הזאת לא לפה ולא לשם מצד אחד בבית עם הילדים, מצד שני אי אפשר באמת ללכת להסתובב חוץ מהפארק ליד הבית. כל כך קשה להעסיק בבית.. יותר מדי ימים.. והמצב הכלכלי מה איתו? אז החודש הבטיחו לנו משכורת מלאה על חשבונם.. וחודש הבא אלוהים יודע מה יקרה... וכל הסיפורים הקשים שכל יום קופצים מול העיניים אם רוצים או לא רוצים.. והלב שוב כואב. אני עייפה, אני מותשת. מה יהיה?