אשמח לדעתכן. טבלתי לפני שבוע. אנחנו בכללי לא זוג ששוכבים הרבה.מהטבילה לא שכבנו.ביום שהייתי צריכה לטבול,היה לי מאד קשה ללכת.המצב במדינה, 4 מגוייסים במשפחה הקרובה, וכו. ממש לא היה לי סבלנות לא ללכת ולא למגע. שיתפתי את בעלי.שאני לא במקום של לשכב עכשיו. הוא גילה הבנה. אבל בכל זאת הלכתי למקווה. מעולם לא הפסדתי.גם אם היינו בייננו לא בטוב. בעלי טיפוס שבדרך כלל לא מדי לוחץ. אני לא מרגישה הרבה קירבה אליו. אבל בימים האחרונים כבר כמה פעמים כשהוא הלך לישון, שאל "את באה למיטה" ? ועניתי עוד מעט. הערב שוב שאל .ואחרי כמה זמן שלא באתי שמעתי את הדלת בחדר שינה ניטרקת/ניסגרת. (כל הימים ישן עם דלת פתוחה) חשבתי עם עצמי האם זה מאכזבה שלא באתי ? אם לא הבנתן.אני רחוקה מרצון או צורך במין בתקופה הזאת. אבל, אני מבינה את הצורך שלו בתור גבר. (כתבתי כבר שאנחנו לא שוכבים הרבה. הוא ממש לא גבר שזקוק בתדירות גבוהה בכללית) ולשאלתי: האם לשתף אותו במצב שלי, ולבקש ממנו שנישכב בשבילו, כי אני מרגישה לא בסדר כלפיו ? או ליזום מצידי בשבילו ? כל מי שקראה עד כאן יש לי בקשה שאף אחת לא תוכיח אותי או תיפגע בי בבקשה !! אני במצב ריגשי ונפשי לא פשוט !! תודה רבה רבה.