חייבת לפרוק בבקשה בלי לשפוט אותי כי זה גם ככה קשה. בגלל המצב בן השבע ובת החמש בבית מהחגים ואני בהריון בחודש שלישי אין לי פשוט כוחות יותר להיות איתם בבית אני לא יוצאת מהבית כי מפחדת יצאתי איתם כמה פעמיים מתחת לבניין ועלינו אחרי כמה שעות שישחקו קצת בעלי מנסה לעבוד ולא מצליח אז נוסע להביא דברים לחיילים כמה פעמים נסענו איתו אבל הוא מפחד שנבוא איתו שוב כי הוא מפחד שנתפוס אזעקה ואני והילדים נהייה בחרדה. אין לי עזרה מאף אחד מהמפשחות אני פשוט משתגעת כבר בבית איתם לא מסוגלת לשמוע או לראות אותם. באמת שהם ילדים טובים ואני אוהבת אותם המון אבל פשוט קשה לי להיות איתם בבית ועוד הריון בסיכון בעלי מנסה כמה שיותר לעזור לי בבית ולהיות איתם גם שאוכל לנוח אבל אני פשוט לא מסוגלת להיות יותר בבית אני רגילה כל שבת לנוסע עם הילדים ובעלי לרמת הגולן לטייל ושוב בגלל המצב מסוכן לא לוקחים סיכון בעלי אפילו לא מוכן לצאת בשבת מהבית בגלל החשש שיקרה משהו ובקיצור אין לי כוחות יותר ואני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון פשוט. ושוב הילדים הם ממש מדהימים ולא אשמים בכלום אני פשוט עייפה מהכל כבר.