סתם אני ממש עצובה כבר לפני המלחמה בעלי התחיל להתרחק ממני.הוא יודע שכשהור מעשן אני לא יכולה להיות איתו(הוא לא מכור לסיגריות )אבל בכוונה מעשן כל יום במשך חודשיים כבר רק כדי לא להיות איתי. לפני כמה ימים שאלתי אותו אתה לא תימשך אלי עד אחרי ההריון?הוא אומר :זה בגלל המלחמה ....ואני לא מטומטמת אם זה היה בגלל המלחמה זה היה מתחיל מהמלחמה ופה מדובר במשהו שהתחיל כבר חודש קודם...אני בחודש שביעי ולא שכבנו כבר חודשים והוא אפילו לא מנסה...אפילו נשיקה אין בנינו...הוא עושה לי בחוסר סבלנות ומעיר לי בלי סוף על הבלאגן בבית. אני עובדת בחוץ גם והוא לא מעריך אותי בשקל(ככה בהרגשה שלי) כל הזמן יש לי את המחשבה של מה יהיה איתנו וכמה זמן נחזיק ביחד אם אין בנינו זוגיות חזקה. חוץ מזה אני בחרדה מהמלחמה ואני שואלת אותו כל פעם שהוא מבטיח לי שהוא לא רואה סירטונים והוא עונה לי בחוסר סבלנות וקם והולך.יעני מתעצבן שאני שואלתת קשה לי ובא לי לבכות שאני ככ בודדה ואף אחד לא מבין אותי הוא בחיים לא שואל כלום על ההריון ולא שם מיוזמתו יד על הבטן ולא כלום אני פשוט מרגישה רע ובודדה מאוד

סרטונים של המלחמה*

אני פשוט מרגישה שאין לי תמיכה רגשית בשום צורה !!ו

בעלי בכלל לא מפחד לקיים יחסים בהריון ההוכחה לזה שהוא מוכן לעשות הכל כשבא לו ולא דופק חשבון.הוא פשוט לא אוהב אותי.ולא נמשך אלי ככה אני צרגישה ןהוא לא הכחיש